מטרה: החלטות טיפול הן ליבת העשייה הקלינית, שמבחינה אידיאלית אמורות להתקבל על בסיס חשיבה רציונלית. מטרת המחקר הייתה לבדוק את קיומן ומידת השפעתן של הטיות קוגניטיביות לא-מודעות המעורבות בקבלת החלטות במצבים רפואיים דחופים אצל אנשים עם דמנציה מתקדמת.
שיטות: מחקר איכותני המבוסס על ראיונות של 26 אחיות ורופאים, העובדים במחלקות פנימיות וכירורגיות בשני בתי חולים גדולים בארץ. בראיונות הוצג למרואיינים תרחיש היפותטי של חולה עם דמנציה מתקדמת הפונה למיון בשל חסימת מעיים, שנוצרה בעקבות גידול ממאיר. הראיונות תומללו ונותחו לצורך איתור הטיות קוגניטיביות בהחלטות הקליניות שהתייחסו לתרחיש זה.
ממצאים: ניתוח הראיונות התמקד בשלוש הטיות קוגניטיביות: הטיית עיגון (anchoring), הטיית ייצוגיות (representativeness) והטיית זמינות (availability). הטיית עיגון נמצאה קשורה לאוריינטציה המקצועית וגישת "ברירת המחדל", כאשר אנשי צוות כירורגיים נטו לטיפול אקוטי "אגרסיבי" משימתי, לעומת הגישה הכוללנית (הוליסטית) של מרבית הצוות במחלקות פנימיות. הטיית ייצוגיות נמצאה קשורה לתפיסה של תבניות סטראוטיפיות, כאשר מרבית הכירורגים התמקדו בהצלת חיים והארכתם, ואילו מרבית הפנימאים התמקדו בטיפול פליאטיבי מתוך ראייה ארוכת טווח. הטיית הזמינות הייתה קשורה למידת החששות שנובעים מהיבטים חוקיים, קונפליקטים ודילמות אתיות, כאשר מידת חשש גבוהה הובילה לבחירה בטיפול "אגרסיבי" חסר תועלת (futile).
מסקנות: הטיות החשיבה עיגון, ייצוגיות וזמינות של הצוות הרפואי משפיעות על גישת הטיפול בחולים עם דמנציה מתקדמת. הכרה בקיומן של הטיות אלו והעלאת המודעות אליהן בקרב אנשי הצוות הרפואי עשויות לשפר את איכות הטיפול באוכלוסייה זו. ניכרת חשיבות לטיפול המבוסס על ראייה כוללנית גריאטרית של המטופל בד בבד עם שמירה על עקרונות של כיבוד ההעדפות והבחירות שלו ושל בני משפחתו, למען שיפור הטיפול באוכלוסייה זו בדגש על איכות חיים ומניעת סבל.