התערבות צומתי חיים משולבת ביבליותרפיה שנועדה להקל על הסתגלות לדיור מוגן בשנתיים הראשונות למעבר

מטרה: המעבר מדיור בקהילה לדיור מוגן מתואר בספרות הגרונטולוגית כמשבר זמני המביא עמו אובדן של תפקידים, מעמד וקשרים חברתיים וכן שינויים אישיים וסביבתיים שעל האדם להתרגל אליהם. בשל כך פותחה התערבות טיפולית המבוססת על צומתי חיים בשילוב ביבליותרפיה ונבחנה השפעתה על תחושת השתייכות לקהילה, משמעות בחיים, ועל תפיסות הזדקנות בקרב הדיירים החדשים במהלך השנתיים הראשונות למעבר לדיור המוגן (איסוף הנתונים התרחש במהלך שלושת הגלים הראשונים של מגפת הקורונה).

שיטה: מדגם נוחות של 67 משתתפים בגילאי 70-89 שנים (ממוצע = 80, סטיית תקן = 5.05), הגרים בדירות משל עצמם לבד או בזוגיות, שנתבקשו להשיב על שאלוני דיווח עצמי, לפני ואחרי התערבות. השאלונים כללו תפיסות שונות של הזדקנות, של משמעות בחיים ושל שייכות למקום.

תוצאות: ניתוח שונות למדידות חוזרות הראה, בהשוואה למדדים שנלקחו לפני ההתערבות, שיפור מובהק בקבוצת הניסוי לאחר התערבות, אך לא בקבוצת הביקורת.

מסקנות: תרומת מחקר זה היא בהצגת פרוטוקול תקף, המשלב שימוש בשיטת צומתי חיים עם ביבליותרפיה, בהתערבות טיפולית קבוצתית קצרת מועד בקרב דיירים, במהלך תקופה בת שנתיים של הסתגלות לדיור המוגן. העובדה שההתערבות שהתקיימה במהלך שלושת הגלים המאתגרים של מגפת הקורונה נמצאה תורמת לרווחה הנפשית של הדיירים, מעידה על יעילותה ומומלץ להשתמש בה ולנסות להוסיף ולשפר אותה.