הרצאתי תתמקד בניתוח תרבותי של טקס הקידוש הקהילתי. טקס זה, שלמרות תפוצתו הרבה טרם זכה לתשומת לב מחקרית, נערך בבית הכנסת לאחר התפילה בשבת בבוקר, והוא כולל ברכה על היין ולאחריה סעודה קלה לכלל הקהילה ואורחיה. במהלך המחצית השנייה של המאה העשרים הפך הטקס לנפוץ בבתי הכנסת של כל עדות ישראל, בכל תפוצותיהן ובכל הזרמים הדתיים. ההרצאה תתמקד בשאלת היחס בין טקס התפילה הנערך באולם המרכזי, לבין טקס הקידוש הנערך בסמוך לו בזמן ובמרחב. ננתח את הסדר החברתי המתבטא בהעמדה המרחבית ואת התפקידים השונים שממלאים בטקס חברי הקהילה: הגברים, הנשים והילדים. כמו כן, נעמוד על ההיבטים הגסטרונומיים וננתח את המשמעויות התרבותיות של המזון המוצע למתפללים.
האנתרופולוג Max Gluckman הראה כי בבסיסם של טקסים נפוצים מתבטא מתח בין מחאה וחתרנות תחת הסדר לבין חיזוקו ושימורו. במוקד ההרצאה נבקש להוכיח שבמובנים רבים הקידוש הקהילתי הוא "טקס היפוך" (inversion ritual), כלומר תמונה הופכית של טקס התפילה שקדם לו. כך למשל, בבסיסו של הטקס עומדים כל הדברים "האסורים" באולם התפילה: השתיה החריפה, האכילה, ההנאה ודיבור החול. ההיררכיה שבלטה בסידורי הישיבה הקבועים בבית כנסת מתבטלת, כמו גם ההפרדה המפלסית בין הנשים לגברים. עם זאת, בטקס מסוג זה, שקיים בחברות רבות, מתהפך הסדר החברתי באופן יזום ומאורגן, במועד קבוע ובמתכונת ידועה מראש. כלומר, במידה רבה הטקס הוא חלק בלתי נפרד מהממסד ותפקידו הוא דווקא לאשרר אותו. לפיכך לטקס יש תפקיד כפול: הוא ממסד את החתרנות ומקבע אותה, ובכך הוא מאשר את קיומו של הסדר החברתי בשאר ימות השנה.
חלקה הראשון של ההרצאה יעסוק ביסודות הלימינאליים והחתרניים של הקידוש וחלקה השני יעמוד על תרומתו של הטקס לחיזוק מוסד בית הכנסת. החלק השלישי והמסכם יעמוד על הסיפיות והחמקמקות (indeterminacy) של הקידוש, שהוא יסוד כל טקס.