The Loss of a Visionary: Press Coverage of the Death of Binyamin Ze’ev Herzl

מחקר זה בחן את הסיקור העיתונאי במהלך 100 הימים שלאחר מותו של בנימין זאב הרצל, שנפטר בגיל 44 בתאריך 3.7.1904 בווינה, אוסטריה ב–115 גיליונות של שלושה עיתונים עבריים. העיתונים שעמדו במוקד המחקר היה יומון עברי נפוץ וחשוב שראה אור באותה תקופה ברחבי אירופה (הצפירה) וירחון ושבועון שהופצו בתחומי היישוב העברי בארץ ישראל (השקפה וחבצלת). סקירה עיתונאית זו הראתה וניתחה באילו פרקטיקות עיתונאיות פטירתו של הרצל הובנתה כאירוע תקשורתי מהדהד ורב-רושם. שכן, הרצל תואר כאדם נשגב וכאליל, העיתונים החמיאו לו על יופיו, הציגו אותו כגדול מנהיגי העם היהודי והדגישו את חזונו הנבואי.

לא זו בלבד, עצימות הסיקור הייתה גדולה במיוחד והמוות נותר בכותרות במשך מעל למאה ימים. אף על פי כן, מותו של הרצל חשף גם מתחים שבעבעו במעמקי היישוב העברי. לראייה, עיתון השקפה, בעריכת אליעזר בן יהודה, תקף את מתנגדיו של הרצל. יתרה מכך, הירחון חבצלת נמנע מלהזכיר את דבר מותו של הרצל בגיליונות הראשונים שראו אור לאחר מותו ולאחר מכן ביקר בחריפות את מספידיו של הרצל והאשימם בחילול הקודש, בכפירה בדת היהודית ובהפיכת דמות אנושית זו לאל.

לסיכום, הגם שהלך לעולמו לפני 116 שנים, יש הגורסים כי יותר מכל מנהיג ציוני אחר בן זמנו, בנימין זאב הרצל ביטא את הנחיצות והחשיבות הטמונה בהבניה של דמות מנהיג לאומי-מיתולוגי המסוגל ללכד, לשלהב ולהניע, בחייו ולאחר מותו, את חברי התפוצות היהודיות ברחבי העולם ואת תומכי, פעילי ומנהיגי התנועה הציונית. אמנם, ביוגרפים, היסטוריונים וחוקרים רבים, מישראל ומהעולם, כבר בחנו את קורות חייו, סקרו אירועים מכוננים מקריירתו כמחזאי, עיתונאי ופוליטיקאי, ניתחו את דפוסי מנהיגותו ודנו בתהליכי המיתולוגיזציה שעברה דמותו. ברם, מחקר זה יצא מנקודת הנחה, וגם אושש את התפיסה, לפיה יש מקום להמשיך לבחון ולעסוק באישיותו, בכתביו, ברעיונותיו פורצי הדרך ובהבניית המיתוס שלו כמנהיג ציוני וכחוזה מדיני. לא בכדי, מעמדו האיתן, הנשגב, המשיחי והמיתולוגי בזיכרון הציבורי של מדינת ישראל והתפוצות עדיין זוכה לבחינה חוזרת, למשנה-תוקף ולעדנה מחודשת.