רגישות לחרדה ומצוקה נפשית בזמן מגפית הקרונה – התפקיד הממתן של הגיל הסובייקטיבי

מטרה: מגפת הקורונה טומנת בחובה מגוון רחב של לחצים ועלולה להוביל לפגיעה בבריאות הנפשית. הספרות התיאורטית והאמפירית מרמזת כי אנשים המאופיינים ברגישות לחרדה - כלומר נוטים לבצע הערכות קטסטרופליות של חישות גופניות - עלולים להיות פגיעים במיוחד לדיכאון ולחרדה במהלך המגפה. יתרה מכך, מתוך ממצאי מחקרים קודמים עולה כי גיל סובייקטיבי, המשקף את הערכת הפרט אודות גילו, עשוי למתן את הקשרים בין רגישות לחרדה ובין סימפטומים של דיכאון וחרדה. עם זאת, עד היום לא בוצע מחקר אשר בחן את התרומה שיש לרגישות לחרדה ולגיל סובייקטיבי בהסברת מצוקה נפשית עקב חשיפה ללחץ, הן באופן כללי והן בהקשר למגפת הקורונה.

שיטות: המחקר הנוכחי, אשר נועד לגשר על פער זה, בוצע באופן מקוון בתקופת הגל הראשון של מגפת הקורונה בישראל. המחקר בוצע בקרב 828 משתתפים בוגרים (ממוצע גיל 43.98 ± 14.06) אשר מילאו שאלונים למדידת מאפיינים סוציו-דמוגרפיים, חשיפה ללחצים עקב המגפה, רגישות לחרדה, גיל סובייקטיבי וסימפטומים של דיכאון וחרדה.

ממצאים: נמצאו קשרים מובהקים בין רגישות לחרדה וגיל סובייקטיבי מחד, ובין סימפטומים של דיכאון וחרדה מאידך. יתרה מכך, גיל סובייקטיבי מיתן את הקשר בין רגישות לחרדה ובין סימפטומים של דיכאון וחרדה, כך שהקשר בין רגישות לחרדה ובין רמות גבוהות של דיכאון וחרדה היה חזק יותר בקרב משתתפים אשר דיווחו על גיל סובייקטיבי מבוגר יותר, בהשוואה לאלה שדיווחו על גיל סובייקטיבי צעיר.

מסקנות: גיל סובייקטיבי מבוגר עלול להוות גורם סיכון למצוקה נפשית בזמן מגפת הקורונה, ואף להחריף את ההשלכות השליליות של הנטייה לרגישות לחרדה על הבריאות הנפשית.