מגיפת הקורונה והשלכותיה כגורם סיכון להתרחשות התעללות בזקנים והזנחתם

רקע: ווירוס הקורונה ((COVID 19 גרם לפנדמיה עולמית ועמה סכנה להדבקה ותחלואה ובמקרים מסוימים גם מוות. במהלך תקופה זו נדרשה האוכלוסייה לעמוד בתקנות המחמירות של סגר, בידוד וריחוק חברתי. אלה הובילו למצוקות כלכליות, רגשיות וחברתיות ובעיקר בקרב אוכלוסיות פגיעות וביניהן גם חלק מבני ה- 65 ומעלה.

מטרה: הצגת השלכות המגפה על אוכלוסיית הזקנים בישראל כגורם סיכון להתרחשות התעללות בזקנים והזנחתם בבית ובמסגרות לטיפול ממושך, כמו גם במדינות אחרות בעולם.

שיטה: הצגת תיאורי מצב מייצגים וניתוחם על פי המודל להערכת הסיכון להתרחשות התעללות והזנחה

ממצאים: גורמי הסיכון המנבאים התרחשות התעללות והזנחה כוללים שילוב בין מאפייני הזקן (גיל, מצב בריאותי, תפקודי וקוגניטיבי, תלות, מצב כלכלי מגורים בבית או במוסד); מאפייני החשוד בפגיעה (קרבה לזקן, מטפל עיקרי, פסיכופתולוגיה, משברי חיים, אבטלה) והאינטראקציה ביניהם (תלות, יחסי טיפול, מערכת יחסים משפחתית מקום מגורים) ובתוספת של ההקשר -תקופת הקורונה בישראל

סיכום ומסקנות:לגורמי הסיכון שנמצאו בספרות המחקרית כמנבאים התרחשות התעללות בזקנים והזנחתם, יש להוסיף את ההקשר התקופתי של מגפת הקורונה על השלכותיה הבריאותיות, נפשיות חברתיות וכלכליות על זקנים, הסדרי מגורים, צאצאים בוגרים והמטפלים בשכר. המודל להערכת גורמי הסיכון עשוי לסייע לאנשי המקצוע לזהות מצבי התעללות והזנחה ולפעול בצורה שיטתית להפחתת גורמי הסיכון, למנוע ולהפסיק מצבי התעללות והזנחה המתרחשים בפועל.