“The Fornication Done in the Midst of the People”: A New Interpretation of One Passage in 4QMMT

בהרצאה זו אני מבקש לדון מחדש בפרשנותה של פסקה מפורסמת במגילת מקצת מעשי התורה, ב 82-75, המגנה את `הזונות הנעסה בתוך העם`. מאז פרסום המגילה מוסכם במחקר שפסקה זו עוסקת בנישואי תערובת שהכותב חושב לאסורים, אך אין הסכמה בשאלה, תערובת בין מי למי; האם נישואי כהנים לבנות ישראליות, או נישואים בין יהודים לגויים. מלבד הטענות שהאוחזים בכל אחת מהדעות טוענים נגד האוחזים ברעותה, עצם ההנחה שהפסקה מדברת בנישואי תערובת מעוררת קשיים פרשניים חמורים ביותר. לפי הנחה זו הכותב אינו מפרש מהו בעצם החטא שעליו הוא מלין. משמעות המילה `זנות` ודאי אינה `נישואי תערובת`; על פי הדעה המקובלת מילה זו יכולה להתייחס בלשון המגילות לכל דבר הקשור למין או ליחסי אישות שנתפס באופן שלילי. לא ברור אפוא כיצד היה נמען האיגרת אמור להבין למה הכוונה. הפרשנויות הקיימות מסתמכות בדרך כלל על סוף הפסקה, וגם שם הן תלויות במידה רבה בשחזור הטקסט. אולם לא מסתבר שהכותב יטען נגד תופעה מסוימת לפני שהבהיר מהי. מלבד קושי זה ואחרים, לדעתי פרשנות זו אינה אפשרית מבחינה לשונית. כפי שאראה, בניגוד לדעה המקובלת, משמעות המילה `זנות` בלשון המגילות אינה שונה עקרונית ממשמעותה בלשון מקרא ובלשון חכמים – יחסי מין של אשה עם גבר שאינו בעלה. בשימושה הרגיל, ללא הקשר מוגדר, מתייחסת מילה זו לנשים לא נשואות; ולהצעתי כך הוא גם כאן. כלומר, התופעה שאותה מגנה הכותב היא קיום יחסי מין לפני הנישואין. כפי שהראיתי במאמר קודם (עם אבי פאוסט), בחוק המקראי נחשבו יחסים כאלה לחטא חמור שעונשו מוות, אולם חז"ל הקלו בהם מאוד, ונהגו בהם במידה רבה העלמת עין. נראה שכך נהגו כבר נציגי הממסד הדתי (לפחות הפרושים), בימי בית שני, ודבר זה עורר את חמתם של החוגים הכיתתיים. תמונה דומה עולה מניתוח כמה מקורות אחרים בספרות המגילות, כמו ברית דמשק ועוד; גם ההנמקות והדימויים המשמשים במקורות אלה קרובים מאוד לאלה שנוקט המחבר כאן.