נעבור גם את זה: השלכות גיל המעבר וגישות לגבי טיפול הורמונלי בקרב נשים מבוגרות

מטרת העבודה: מנופאוזה המתרחשת לרוב בגיל המעבר מתאפיינת בתסמינים הפוגעים באיכות חייהן של נשים גם שנים רבות לאחר מכן. טיפול הורמונלי הוא הטיפול היעיל ביותר לנשים מתחת לגיל 60 ופחות מעשר שנים לאחר הפסקת הווסת, שאין להן התוויות נגד. מכיון שההנחיות לטיפול הורמונלי השתנו בעשור האחרון, נבדק הקשר בין חשיפה לתסמיני גיל המעבר לבין משתנים דמוגרפיים ובריאותיים בקרב נשים מבוגרות. בנוסף, נבדקו שיעור השימוש בטיפול הורמונלי ועמדותיהן של הנשים ביחס לטיפול.

שיטות: הנתונים נלקחו מתוך סקר חתך טלפוני במדגם של משקי בית שנערך במהלך 2018-2020. השתתפו 688 נשים בגילאי 55-75 בשלב הפוסט-מנופאוזה. השאלון כלל מידע על מאפיינים דמוגרפיים, מצב בריאותי, שימוש בטיפול הורמונלי ועמדות כלפיו. בוצעה רגרסיה לוגיסטית רב-משתנית במטרה לזהות אילו משתנים קשורים לחשיפה לתסמיני גיל המעבר.

ממצאים: הגיל הממוצע היה 64 שנים, מרבית הנשים (68.8%) דיווחו על חשיפה לתסמין אחד או יותר ובעיקר לגלי חום (50.4%). נמצא קשר מובהק בין חשיפה לתסמיני גיל המעבר להימצאות של תסמיני חרדה ו/או דיכאון (OR=2.07,95% CI1.18-3.63ׂׂ) ואוסטיאופורוזיס (OR=1.80, 95% CI1.10-2.95).למרות שמרבית הנשים הסימפטומטיות (78.3%) דיווחו שתסמיני גיל המעבר הפריעו להן וכולן דיווחו שפנו לעזרה, רק 29.1% קבלו טיפול כלשהו ו12.6% דיווחו על שימוש בטיפול הורמונלי בעבר או בהווה. רוב הנשים (58.3%) התנגדו לטיפול הורמונלי ו-71.5% דיווחו שהן מודאגות מהתוצאות המזיקות של הטיפול.

מסקנות: תסמיני גיל המעבר נמצאו קשורים לשיעורים גבוהים יותר של תסמיני חרדה, דיכאון ואוסטיאופורוזיס. אף על פי כן, מרבית הנשים בעלות עמדה שלילית ביחס לטיפול הורמונלי. הממצאים מראים שהשימוש בטיפול הורמונלי בישראל לא השתנה בעשור האחרון וקיים צורך לקדם גישות חיוביות ביחס לטיפול זה בקרב נשים ובקרב המטפלים/ות בהן.