רמת הדחק ותפיסת חומרת המחלה בקרב קרובי משפחה של בני +75 המאושפזים באגף הפנימי: השוואה בין קרובים למטופלים שבבידוד מגע לבין קרובים למטופלים שאינם בבידוד

מטרה: בקרב קשישים מאושפזים שכיחה נשאות של חיידקים עמידים לאנטיביוטיקה, המחייבת בידוד מגע. במחקרים דווח על רמה גבוהה של חרדה ודיכאון בקרב מאושפזים שבבידוד יותר מכאלה שאינם בבידוד. מטרת המחקר הייתה לבדוק את רמת הדחק ותפיסת חומרת המחלה בקרב קרובי משפחה של מטופלים קשישים שבבידוד מגע לעומת אלו שאינם בבידוד.

שיטות: נכללו 100 קרובי משפחה של בני +75 המאושפזים באגף הפנימי: 50 בבידוד ו-50 לא בבידוד, 72% נשים, 66% נשואים. הקרבה למטופל: 76% צאצאים, 16% בני זוג, 2% אח/אחות, 6% קרבה אחרת. הגיל הממוצע 60.3±9.9 שנה. השאלונים: 1) שאלון סוציו-דמוגרפי לקרוב המשפחה כולל על תכיפות הביקורים; 2) שאלון Perceived Stress Scale-PPS-10 להערכת רמת הדחק בקרב קרוב המשפחה (טווח הניקוד 0–40); 3) שאלון Brief Illness Perception Questionnaire-B-IPQ להערכת תפיסת קרוב המשפחה את חומרת המחלה של הקרוב (טווח הניקוד 0–80).

ממצאים: קרובי החולים שבבידוד היו מבוגרים יותר מאלו שלא בבידוד (63.2±8.5 לעומת 57.4±10.4, P<0.01). בקרובי החולים שבבידוד רמת הדחק הייתה גבוהה יותר (19.5±4.6 לעומת 9.8±4.9, P<0.01) והם תפסו את מחלת קרובם כחמורה יותר (57.7±8.1 לעומת 50.9±9.7, P<0.01). תפיסת חומרת המחלה הסבירה 13% מהשונות בקשר בין אשפוז בבידוד לבין רמת הדחק. תכיפות ביקורי הקרובים למטופלים שבבידוד הייתה נמוכה יותר מלאלו שאינם בבידוד (ביקור יומי ל-32% לעומת 62%).

מסקנות: רמת הדחק ותפיסת חומרת המחלה בקרב קרובי משפחה של קשישים מאושפזים שבבידוד גבוהות יותר מבקרב אלו שאינם בבידוד. ניכרת חשיבות למודעות הצוות המטפל להשפעת הבידוד על קרובי המשפחה. תקשורת טובה, הסבר על עמידות לאנטיביוטיקה ועל דרכי ההדבקה עשויים להפחית את רמת הדחק ולשפר את איכות החיים של המטופל ובני משפחתו.