מה קורה לקשר בין גילנות-עצמית מופנמת לבדידות כאשר המוות "אינו בסביבה"?

מטרה: בעבודה זו בחנו מושג חדש בשם "גילנות-עצמית מופנמת" internalized self-ageism", שמודד את המידה בה הזקן מפנים התייחסות גילנית מאנשים משמעותיים בסביבתו הקרובה בהקשרי חיים מגוונים. בדקנו את הקשר בין גילנות עצמית מופנמת לבדידות ואת התפקיד הממתן של קרבה סובייקטיבית למוות ופחד ממוות בקשר הזה.

שיטות: מדגם המחקר המקוון כלל 94 מתנדבים בגילאי 67-97 (M= 73.57, SD= 5.72), 52.1% גברים, 70.2% בזוגיות, 36.2% עם השכלה תיכונית, ו-55.3% עם השכלה על-תיכונית ואקדמית, 70.2% שתארו בריאות טובה או טובה מאד ו-64.9% שתארו מצב כלכלי טוב או טוב מאד. מולאו מספר שאלונים, ביניהם שאלון גילנות-עצמית מופנמת, שאלון בדידות, פריט שבדק קרבה סובייקטיבית למוות, פריט שבדק פחד ממוות ומס` פריטי רקע.

ממצאים: בניתוחי רגרסיה היררכית לינארית נמצאו קשרים חיוביים בין גילנות-עצמית מופנמת, קרבה סובייקטיבית למוות ופחד ממוות לבדידות. בנוסף, הקרבה הסובייקטיבית למוות ופחד המוות מיתנו את הקשר בין גילנות-עצמית מופנמת לבדידות. בתנאי קרבה סובייקטיבית נמוכה למוות ובתנאי פחד נמוך ממוות התקיים קשר חיובי ומובהק בין גילנות-עצמית מופנמת ובדידות, שלא התקיים בתנאי קרבה סובייקטיבית גבוהה למוות ופחד גבוה ממוות. המודל נשמר גם לאחר פיקוח על משתני הרקע.

מסקנות: הממצאים מוסברים באמצעות תיאורית ניהול האימה ותיאורית התגלמות הסטריאוטיפ. בתנאי קרבה סובייקטיבית נמוכה למוות ופחד מוות נמוך, גילנות-עצמית מופנמת תובעת מחיר הנפשי. היא מנתקת את האדם מאחרים ותורמת לבדידותו. בתנאים של קרבה גבוהה סובייקטיבית למוות ופחד מוות גבוה עסוק הפרט באיום קיומי זה והתפיסות הגילניות העצמיות הקשורות למקומו בחברה מפסיקות להתקשר למצבו החברתי ולבדידותו. מחקרים עתידיים נדרשים לתיקוף השאלון החדש ולבחינת האפקטים של לגילנות-עצמית מופנמת על מצבם הנפשי והחברתי של הזקנים.