מטרה: מחקרים הראו כי שביעות רצון ממקום העבודה בקרב עובדים בגילאי טרום-פנסיה הינו גורם משמעותי בקבלת החלטה בנוגע לדחיית גיל הפרישה מעבר לגיל הפרישה המנדטורי. המחקר הנוכחי מתמקד בתפקידיהם של גורמים דמוגרפיים וסוציו-אקונומיים וכן של מדיניות הרווחה בתחושת שביעות רצון של עובדים בני 50-64.
שיטות: הנתונים, אשר נותחו במחקר זה, נאספו במסגרת הגל השישי (2015) של סקר הבריאות, הזדקנות ופרישה באירופה (SHARE). הנתונים כוללים 11,263 משיבים מ- 17 מדינות בגילאי 50-64, אשר השתתפו בשוק העבודה בעת ביצוע הסקר וענו על עשר שאלות המתייחסות להערכתם הסובייקטיבית אודות תנאי עבודתם. במחקר נעשה שימוש במגוון שיטות סטטיסטיות, לרבות ניתוח גורמים (factor analysis) ורגרסיות OLS הכוללות אינטראקציות בין המשתנים.
ממצאים: המחקר מצביע על מגוון משתנים דמוגרפיים וסוציו-אקונומיים אשר נמצאו בקשר מובהק עם היבטים שונים המנבאים את רמת שביעות הרצון ממקום העבודה. כך, למשל, אומנם עובדים מבוגרים יותר דיווחו כי חווים פחות לחץ (פיזי ומנטלי) במקום העבודה, אך יחד עם זאת מרגישים פחות מוערכים. בנוסף, יציבות כלכלית שמספק המעביד נמצאה בקשר מובהק עם שביעות רצון כללית ממקום העבודה. שילוב והתמקדות במדיניות הרווחה, בה נוקטת המדינה, מאפשרת העמקה בהבנת ההשפעות הללו. בפרט, נמצא כי אינטראקציה של מדיניות הרווחה מעמיקה את ההבדלים המגדריים.
מסקנות:למדיניות הרווחה יש תפקיד מכריע בשביעות רצון מהעבודה בקרב עובדים מבוגרים. השפעת מדיניות הרווחה משתנה ותלויה במאפיינים הסוציו-דמוגרפיים. גילוי הבדלים אלה מאפשר לזהות נקודות חוזקה וחולשה של סוגי מדיניות רווחה שונים בהקשר של שביעות רצון מהעבודה.