עד כמה חברות נדיבות כלפי המבוגרים? מחקר השוואתי בשאלת יחס התחלופה, רמת הרווחה וההתאמה הכלכלית של משקי בית מבוגרים באירופה

מטרה: יחס התחלופה (היחס בין סך ההכנסה של משק הבית לאחר הפרישה בהשוואה לסך ההכנסה לפני הפרישה) הפך למדד מקובל ושימושי להערכת תנאי הגמלאים ומשקי-הבית בנקודת הפרישה. המחקר מתמקד בחקירת דינמיקת רמת ההכנסה של משקי-הבית בשנים סביב נקודת הפרישה, בהקשר אירופאי השוואתי.

השיטה: נעשה שימוש במאגר הנתונים ארוך הטווח של SHARE. ניתוח הנתונים מפצל את יחס התחלופה למרכיביו השונים - פנסיה, הכנסה מעבודה ועוד - ובוחן את הדינמיקה בין משקי-הבית ביחס להכנסה מעבודה ופנסיה.

ממצאים: יחס התחלופה משתנה מאוד בין ארבע עשרה המדינות שנדגמו: יחס התחלופה עומד על שיעור 70% בכלל המדינות, 80% במדינות בעלות משטרי רווחה סוציאל-דמוקרטי וקונטיננטליים, ו -60% במדינות בעלות משטרי רווחה מזרח אירופאיים ומשטרי המזרח התיכון – תוצאות המדגישות את רמת הירידה הדרמטית באיכות החיים הכלכלית של משק-הבית לאחר הפרישה. בהתייחס למרכיבי הפנסיה והשכר, נמצא כי האחרונים מהווים כ -30% מהכנסות משק הבית לאחר הפרישה. באופן מפתיע נמצא כי מדד אי השוויון (ג`יני) לאחר הפרישה גבוה יותר לעומת המדד טרם הפרישה, ממצא המלמד כי התוכניות החברתיות העומדות בבסיס הפנסיה דווקא מרחיבות את אי השוויון בהכנסה לאחר הפרישה. נמצא כי קיים מתאם חיובי בין יחס התחלופה לבין אינדיקטורים הבוחנים את איכות חייהם של הגמלאים ומשקי ביתם (כדוגמת, שביעות רצון מהחיים, צריכת שירותי בריאות ויכולת לכסות הוצאות בלתי צפויות).

מסקנות: המחקר מלמד כי קיימת תמונה חמורה בנוגע לרמת החיים של בני משק-הבית המבוגר והאפשרות להבטיח רמת חיים כלכלית סבירה וטובה לאחר הפרישה. כל אלה צפויים להוביל לדרישה להתערבות ממשלתית ארוכת טווח, זאת על מנת להבטיח איכות חיים טובה לאוכלוסייה המבוגרת לאחר פרישתה מכוח העבודה.