גישת ״המטופל במרכז״ לטיפול באנשים עם דמנציה - עמדותיהם של הצוות הרפואי ובני משפחה של אנשים עם דמנציה בבתי חולים

רקע: גישת ״המטופל במרכז״ תומכת בטיפול המתרכז בצרכים והעדיפויות האישיים של אדם חולה ובני המשפחה. הגישה נמצאה מתאימה במיוחד לטיפול באנשים עם דמנציה גם בעת אשפוז בבית חולים. אך, יישום הגישה במסגרת זאת מצומצם. יש להניח שעמדותיהם של המעורבים במצב זה יסבירו תופעה זאת.

מטרה: לבחון ולהשוות את עמדות הצוות הרפואי בבית חולים ובני משפחה של אנשים עם דמנציה בנוגע לגישת ״המטופל במרכז״.

שיטה: מחקר רוחב באמצעות שאלון מובנה בקרב 269 אנשי צוות ו – 100 בני משפחה של אנשים עם דמנציה מאושפזים. רוב אנשי הצוות היו נשים (61%) אחיות (68%), וממחלקות פנימיות (74%). בני המשפחה היו לרוב ילדים בוגרים (53%), ונשים (59%).

כלים – 1. שאלון מובנה להערכת עמדות לגישת "המטופל במרכז" (Patient–Practitioner Orientation Scale ( הכולל 18 פריטים (1 – 6) בשני ממדים –שיתוף בקבלת החלטות ואכפתיות למטופל. 2. שאלון עמדות בנוגע ליישום גישת "המטופל במרכז" לאנשים עם דמנציה Approaches to Dementia Questionnaire ADQ)) הכולל 19 פריטים (1 – 5) המתייחסים לתקווה ואישיות.

ממצאים: עמדות המשתתפים בשתי הקבוצות היו מתונות, אם כי הן היו באופן מובהק ועקבי נמוכות יותר בקרב בני המשפחה בהשוואה לאנשי הצוות. בקרב הצוות הרפואי, עמדות לגישת ״המטופל במרכז״ נמצאו קשורות בקשר חיובי לגיל וותק במקצוע וגבוהות יותר בקרב יהודים. בשני השאלונים נמצאו הבדלים מובהקים בעמדות בין בני משפחה המטפלים בדרך כלל במאושפז (עמדות חיוביות יותר), לבני משפחה אחרים.

מסקנות: בדומה למחקרים אחרים, ממצאינו מראים שנדרשות תכניות התערבות להטמעת הגישה הנחקרת בקרב אנשי מקצוע בבתי חולים. אך, לראשונה מחקר זה מוכיח שיש גם לשנות את עמדות בני המשפחה של אנשים עם דמנציה המאושפזים.