גם המוות לא יפריד בינינו: אובדן, שכול וזוגיות בצל ירידה קוגניטיבית

מטרת העבודה: "יגון דמנטי" (Dementia Grief) הינו התגובה הרגשית והגופנית של דמות המטפל-העיקרי לאובדנים המאפיינים את המחלה, תגובה הנגרמת בשל: (1) מותו הפסיכולוגי של החולה שאינו מסונכרן עם מותו הפיזי; (2) מהלכה הממושך והעמום של המחלה; (3) הפגיעה בתקשורת של החולה עם בני-המשפחה; ו - (4) שינויים באיכות מערכת-היחסים, בתפקידים המשפחתיים והיעדר החופש של דמות המטפל. יגון מסוג זה נמצא כגורם סיכון מובהק לקשיי-הסתגלות העשויים להידרש בהתערבות מקצועית.

מטרת המחקר הנוכחי הייתה להעמיק את ההבנה סביב תהליכי עיבוד האבל והאובדן שחווים בני/ות הזוג של אנשים הסובלים מירידה-קוגניטיבית, וזאת דרך הפריזמה של תיאורית ההתקשרות (Bowlby, 1980) והמודל הדו-מסלולי לאובדן ושכול (Rubin, 1981, 1999). העמקת ההבנה בנושא תסייע בקידום שיטות הערכה והתערבות מבוססות-ראיות, ובכך להקלת הסבל הקיומי ושיפור איכות-חייהם של אלו שאיבדו את היקר להם מכל.

שיטה: המחקר נערך בשת"פ עם המכון לנוירולוגיה קוגניטיבית בקריה-הרפואית רמב"ם. במטרה לבחון את השערות המחקר תוכנן מערך-רוחבי שכלל 122 משתתפים ומשתתפות (גיל ממוצע = 72.77) מקרב ארבע קבוצות שוות-גודל: בני/ות זוג של אנשים הסובלים מירידה-קוגניטיבית קלה עד בינונית, בני/ות זוג של אנשים הסובלים מדמנציה מתקדמת, אלמנים/ות ששכלו בן/ת זוג שסבל/ה מדמנציה וקבוצת ביקורת. המשתתפים התבקשו להשיב על סוללת שאלוני דיווח-עצמי, כאשר עם חלקם נערכו בנוסף ראיונות חצי-מובנים.

ממצאים: בהרצאה הנוכחית יוצגו ממצאי המחקר תוך שימת זרקור על התהליכים המתרחשים במערכת-היחסים עם בן/ת הזוג הסובל/ת מירידה-קוגניטיבית כתלות בשלבי המחלה השונים, כמו גם בזיהוי גורמי סיכון ליגון בלתי-מסתגל.

מסקנות: לאחר הדיון בממצאים ובמשמעויות התיאורטיות והאמפיריות שלהם (i.e., Manevich et al., 2021; Rubin et al., 2019; Yehene et al., 2021), ההרצאה תמשיך בתיאור הצעות הנגזרות מהם ליישומים פרקטיים בתחום.