תדמית הזיקנה, ההזדקנות והזקנים בישראל מבחינה שיווקית-תדמיתית.
מדוע קשה לשווק זיקנה והיזדקנות בישראל והאם גילנות היא הגורם המרכזי לכך?

הדיעה הרווחת בקרב אנשי המקצוע בתחום הזיקנה היא שגילנות והיחס לזיקנה ולזקנים הם המקור המרכזי, ואולי אף הבלעדי, למצבם התדמיתי, העגום יחסית, של זיקני ישראל.

לגילנות אכן יש מרכיב מרכזי בהשפעות שליליות על מיקומם של הזקנים בעולם התעסוקה, במרחב ובשיח הציבורי אך יש לקחת בחשבון גורמים נוספים, שמשפיעים לרעה על תפיסת הזיקנה בישראל.

לרוב, אנשי המקצוע מנתחים את הגילנות והשפעותיה מנקודות מבט מעולמות הסוצויולוגיה, הגרונטולוגיה, הטיפול הסיעודי והגריאטריה. אולם, כשמדברים על תדמית ציבורית, `תפיסות` וכיצד כלל הציבור רואה את תופעת

ההיזדקנות והזיקנה לא ניתן שלא להתייחס להיבטים השיווקיים / תדמיתיים לניתוח המצב הקיים.

גופים רבים בעולם וגם בישראל מייחלים, וחלקם אף פועלים בנושא, לשיפור תדמית הזיקנה והזקנים בישראל מתוך אמונה, שתדמית חיובית של הזקנים והזיקנה תשנה את היחס של הציבור והממסד אליהם ובעקבות שינוי היחס, ייטב מצבם של הזקנים בארץ. בהרצאה אסקור פעולות שמבצעים מדינות, גופים ציבוריים ועמותות ברחבי העולם כדי לשנות את השיח הציבורי והתפיסות סביב הזיקנה ואנתח אותן מבחינה שיווקית תדמיתית וכן אסקור מהלכים דומים שנעשה בישראל על ידי גופים שונים. מסקירות אלו לנוכל להבין מדוע במדינות אחרות היחס לזיקנה ולזקנים משתנה, ברוב המקרים, לחיוב, ואילו פעולות יש לבצע בישראל כדי ל`שווק` את הזיקנה, ההיזדקנות והעיסוק בהם לנחשקים ומדוברים יותר.