הקורונה הנפשית: דפוסי ההתמודדות של קשישים בישראל עם תחלואת הקורונה

מטרה: מגפת הקורונה שהוגדרה כמגיפת הגיל השלישי וכמאיצה תחלואה ותמותה, לוותה במדיניות שבמרכזה הייתה הקפדה על ריחוק חברתי והסתגרות, היגיינה אישית, והפסקת עבודתם של רבים. עדויות שונות הצביעו כי קיימת עליה בתחושת החרדה והמצוקה בקרב אוכלוסיות רבות. בהתאם המחקר שם לו למטרה לבחון באיזו מידה למגיפה ולהשלכותיה השפעה על בריאות הנפש של אזרחי ישראל בהתייחס להבדלים גילאיים, מגדריים ותעסוקתיים.

שיטות: שאלוני בריאות הנפש צורפו לשאלוני מיפוי וחיזוי התפשטות הקורונה שנערכו על ידי פרופ` ערן סגל וצוותו ממכון ויצמן למדע. השאלונים כללו שאלונים דמוגרפיים, שאלוני בריאות וחולי, מצוקה, דאגה והתמודדות. במחקר שנערך מסוף אפריל 2020 ועד לתחילתו של הגל השני השתתפו 12,000 משיבים, כרבע מתוכם (2880 משיבים) היו בגלאי 65+.

הממצאים: רמות המצוקה הנפשית בקרב כלל המשיבים לא נבדלו באופן משמעותי מאלה שנמדדו בישראל בעבר, ואף היו פחותות מרמות המצוקה הנפשית שנמדדו בתקופות של מלחמה ומבצעים צבאיים. יחד עם זאת, השינוי היומי במספר המאומתים בישראל השתקף ישירות ברמות המצוקה הנפשית – ככל שמספר המאומתים היומי גדל, המצוקה הנפשית גדלה, ולהפך.

בניגוד למצופה, קבוצת המבוגרים גילתה רמת מצוקה נמוכה יותר בהשוואה לקבוצות הגיל הצעירות. בנוסף, על מנת להפיג את החרדה המבוגרים אמצו דרכי התמודדות מסוג של מדיטציה ועיסוק בפעילויות ספורט ובהתעמלות.

מסקנות: המחקר מאפשר נקודת מבט חדשה על התמודדות אוכלוסיית הקשישים הבריאים ובעלי דירוג סוציואקונומי גבוה עם מגיפת הקורונה, ונותן חיזוק לראיה כי קשישים מתמודדים בהצלחה ומגלים חוסן והם נוטים לאמץ דרכי התמודדות הנחשבות לבריאות. הבטחון הכלכלי שאפיין את הנשאלים הקשישים, בנוסף לביטויים של דאגה לזולת ולחברה, יתכן ומבטאים מיומנויות הוריות, מעורבות ותחושת שייכות, שנמצאו אף הם כגורמים הממתנים תגובות לחץ ומצוקה.