The “Law for the Nazirites” (Numbers 6:21) and “the Boy’s Rule of Life” (Judges 13:12): The Law of the Nazirite in Light of Earlier Biblical Nazariteship

הספרות הכוהנית יוצרת חיץ מוחלט בין הכוהנים ובין אלו שאינם כוהנים. על רקע מגמה זו, יש לתהות לגבי המוטיבציה של המחוקק הכוהני לאפשר לכל אדם מישראל לקבל על עצמו את כללי הנזירות ולהתעלות, ולו לזמן קצוב, לדרגת "קדוש הוא לה`" (במ` ו, ח).

במסגרת ההרצאה אטען שכדי להבין כראוי את החוק, נדרש, בשלב הראשון, לאתר ולשחזר את הנורמה שקדמה לו. רק לאחר מכן, ניתן לערוך השוואה בין החוק ובין הנורמה המשוחזרת ולחשוף את ההבדלים הקיימים ביניהם. הבנת ההבדלים תציף את המוטיבציה של המחוקק ותבהיר את מגמתו של החוק.

בבסיס ניסיון השחזור תוצבנה כמה שאלות: מי היו הנזירים הקדומים? מדוע הוטל עליהם האיסור הייחודי? מה היה תפקידם? באיזה אופן קיומם היווה חסד אלוהי ובאיזה אופן הוא מקביל לחסד שבקיומם של הנביאים? ומדוע העם ביקש להשתחרר מחסד זה?

הדמות היחידה שמוצגת במפורש כנזיר היא שמשון. אולם כדי להתחקות אחר התופעה ולשחזר אותה אעסוק גם בדמויות שמופיע אצלן ביטוי כלשהו לנזירות, גם אם הן לא מכונות בתואר זה, והן: שמואל, בני הרכבים ונזירי עמוס. הדיון בדמויות יצביע על המאפיינים ה"רכים" המשותפים לכולם. מאפיינים אלו מתלכדים לכדי מבנה אישיותי ייחודי, המאופיין בחוסר הבנה חברתית, בנאמנות וצייתנות, בקווים ילדותיים ותלותיים ובקשיים במציאת מקום בחברה. אופיים והתנהלותם הביאו לכך שהם שימשו, באופן לא רשמי, מודל לחיקוי. נאמנותם וצייתנותם להוריהם שימשו מודל לאופן שבו על ישראל לנהוג כלפי אלוהיו וזהו החסד שבקיומם. אולם ישראל אינו מעוניין בחסד זה, ובמקום לשפר את דרכיו הוא פועל להשחית את דרכיהם: "ותשקו את הנזירים יין" (עמוס ב, יב). מכיוון שאין לנזירים תפקיד מוגדר, אנחנו שומעים עליהם מעט מאוד. ואף על פי כן, העובדה שהמחוקק הכוהני נדרש לתת לנזירות תוקף חוקי מלמדת, שהיא הייתה עובדה קיימת. לכן, במקום לנסות להילחם בה הוא נותן לה תוקף, תוך הגדרתה מחדש כנדר הכולל סט כללים שכל אחד יכול לאמץ לעצמו ולא כמבנה אישיותי מולד שמאפיין אנשים מסוימים. כך, למעשה, הוא מרוקן אותה מתוכן ומבטל את האיום שיש בה על מעמדם של הכוהנים.