ההשפעה הדיפרנציאלית של מגפת הקורונה על ניידות מבוגרים במרחב החיים

רקע: לניידות במרחב החיים (Life-space mobility—LSM) נודעת חשובות קריטית להזדקנות מוצלחת בהיותה תנאי הכרחי לשמירה על עצמאות הזקנים ועל איכות חייהם. ניידות במרחב החיים הוא מנבא חשוב לרמת ההליכה של הזקנים בתקופת האשפוז. במהלך משבר הקורונה, אוכלוסיית המבוגרים, הנמצאת בסיכון גבוה של תחלואה קשה והשלכותיה, הנחתה להגבלות פעילותם בחוץ. המחקר הנוכחי עומד על הבדלים ב-LSM לפני המשבר קורונה ובמהלכו ועל גורמים הקשורים לרמת הניידות במרחב החיים בתקופת קודמת לאשפוז בעקבות מחלה חריפה.

שיטות: באמצעות שימוש בניסוי טבעי, השווינו רמת- LSM חודש לפני האשפוז ובחנו את הגורמים הקשורים לכך בין שני תתי-מדגמים של מבוגרים שאושפזו: תת-מדגם שגויס למחקר לפני פברואר 2020 (בו פרצה המגיפה) ותת-מדגם שגוייס לאחר מכן.

תוצאות: לא נצפו הבדלים מובהקים ב-LSM בין קבוצת ה"לפני" (N=141, M(SD)=54.9(33,5)) לקבוצת ה"במהלך" המגפה (N=186, M(SD)=55.3(32.9)), גם לאחר שליטה במאפיינים קוגניטיבים, תפקודיים ודמוגרפיים(F=2.281, p=0.13) . מתוך אלה שהשתתפו במחקר במהלך המגיפה, 94 (50.5%) הצהירו שהמגיפה השפיעה מאד על ניידותם וה-LSM שלהם היתה נמוכה במידה מובהקת הן יחסית לאלה שהצהירו על היעדר כל השפעה (N=92) והן יחסית לקבוצת ה"לפני" המגפה, גם תוך שליטה על משתנים מתערבים. בקבוצת ה"במהלך", מבוגרים בעלי תפקוד בסיסי גבוה יותר, מעמד כלכלי חזק יותר ורמת השכלה נמוכה יותר נטו יותר להצהיר שהמגיפה השפיעה על ניידותם.

מסקנות: הממצאים מצביעים על השפעה דיפרנציאלית של תקופת המגיפה על ניידות מבוגרים במרחב חייהם. יש להביא בחשבון רמת התפקוד, מצב סוציו-אקונומי והשכלת הזקנים כאשר מתכננים צעדים לשמירה על ניידותם הזקנים במרחב בתקופת המגיפה.