"בירוקרטיה מטורפת, אדישות ואטימות של המערכת": סיבות והשלכות של ויתור על שירותי רווחה בזמן הקורונה

רקע: סוגיית הויתור על שירותים בקרב הציבור הרחב נחקרת בעיקר בנוגע לשירותי בריאות. אך קבלת או דחיית קבלת שירותי רווחה באופן זמין חשובים לא פחות, בעיקר בזמני חרום כמו מגפת הקורונה.

מטרה: לבחון את קבלתם או דחייתם של שירותי רווחה מגופים שונים כגון קצבאות המוסד לביטוח לאומי, שירותי רווחה מקופות החולים ועוד .

שיטה: בוצע מחקר איכותני באמצעות ראיונות עומק עם 34 אנשים בוגרים :12 יהודים חילוניים, 7 יהודים חרדים, 7 יהודים יוצאי ברית המועצות לשעבר ו - 8 מבוגרים מהמגזר הערבי. גיל הממוצע של המשתתפים היה 45.1, (ס.ת. 11.6), רובם היו נשים ( 62%), נשואים ( 62%), עם 15.1 שנות לימוד בממוצע (ס.ת. 2.6).

ממצאים: מספר גבוה יותר של משתתפים התנסו בחוויית ויתור על שירותי בריאות מאשר על שירותי רווחה. שירותי הרווחה עליהם ויתרו או דחו לקבל המשתתפים כללו: קצבת אבטלה, מענק חל"ת וקצבת סיעוד. זוהו שני גורמים מרכזיים לדחייה או ויתור על שירותי רווחה: 1. גורמים ברמת המערכת: ביורוקרטיה, קשיי נגישות לפקידים (בעיקר בטלפון), מורכבות ושפת הטפסים , היחס של הפקידים. 2. גורמים ברמת הפרט: דאגה לפרטיות וסודיות, סטיגמה, חוסר מודעות וחוסר ידע, חוסר אמון במערכת.

מסקנות: משבר הקורונה גורם לויתור או דחיית קבלת שירותי רווחה ובטחון סוציאלי בקרב האוכלוסייה הבוגרת. אנשי מדיניות ונותני שירותים חייבים להיות רגישים לצרכים של האוכלוסייה הבוגרת בתקופה זאת.

מחקר זה מומן על ידי מענק מחקר מקרן מחקרים של המוסד לביטוח לאומי לפרופ` ורנר וטור-סיני