סיעוד ביתי בקורונה: מטפלים פורמליים בחזית העורף

מבוא: מטפלים פורמליים חשופים לסיכון מוגבר להידבקות או הדבקה בנגיף הקורונה לאור הקרבה המתחייבת מעבודתם עם מקבלי הטיפול. הסיכון המוגבר עלול להשפיע על בריאותם הנפשית ולפגוע בשירות הניתן לזקנים סיעודיים בעת שהם זקוקים לו יותר מכל. לפיכך יש צורך לזהות ולטפל ככל הניתן בגורמים המשפיעים על בריאותם הנפשית.

מטרות: לבחון את הקשר בין דיכאון, חרדה, בריאות סובייקטיבית ודאגות בריאות בקרב מטפלים פורמליים וכיצד עומס טיפול וגיל סובייקטיבי ממתנים קשר זה בעת מגפת הקורונה.

שיטות: מחקר מסוג חתך רוחב שבחן את מצבם של עובדי סיעוד ביתי מרחבי הארץ. 388 משתתפים (מרביתם נשים בגיל הממוצע 47.79 ס"ת 13.8) מילאו שאלון מקוון בנוגע לרקע דמוגרפי, מצב בריאות, חשיפה לקורונה, עומס טיפול, רמת הדיכאון והחרדה הכללית, ותפיסות גיל ובריאות סובייקטיביות. בוצעה רגרסיה היררכית רב משתנית במטרה לזהות כיצד רמות שונות של עומס טיפול, תפיסות גיל ובריאות משפיעות על בריאות נפשית.

תוצאות: מבין המשתתפים, 8.6% דיווחו על דיכאון ברמה קלינית, 17.8% דיווחו על חרדה ברמה קלינית, 8.2% דיווחו על בריאות סובייקטיבית גרועה ו-6.6% דיווחו על גיל סובייקטיבי מבוגר. בהתאם להשערות, מודל (1) הראה שעומס הטיפול ממתן קשר בין חרדה לדיכאון. מודל (2) הראה שהגיל הסובייקטיבי ממתן קשר בין בריאות סובייקטיבית לבין חרדה, מודל (3) הראה שהגיל הסובייקטיבי ממתן קשר בין בריאות סובייקטיבית ודיכאון ומודל (4) הראה שהגיל הסובייקטיבי ממתן קשר בין דאגות בריאות לחרדה.

מסקנות: עומס טיפול, תפיסות גיל ובריאות מהווים אמצעי מגן או מכשול לבריאותם הנפשית של מטפלים פורמליים בעת מגפת הקורונה. יש ליישם התערבויות המתמקדות בשיפור תפיסות הבריאות והגיל בכדי לסייע לכלל המטפלים ובעיקר למשתייכים לקבוצת הסיכון ובעלי עומס טיפול גבוה.