גיל סובייקטיבי צעיר, משמע, עצמאות תפקודית טובה יותר: השפעות הדדיות על הקשר בין גיל סובייקטיבי ובין עצמאות תפקודית בשיקום ומשתנים המתווכים קשר זה

מטרה: מטרת המחקר הנוכחי היא למצוא את ההשפעות ההדדיות בין גיל סובייקטיבי ובין עצמאות תפקודית לאחר תקופת שיקום והחלמה משבר אוסטאופורוטי ומשבץ מוחי, ולבחון האם רווחה נפשית מתווכת קשר זה.

שיטות: רואיינו 283 זקנים וזקנות שאושפזו בשלושה מרכזי שיקום בשל שבר אוסטיאופורוטי או שבץ מוחי וענו על שאלונים. הגיל הסובייקטיבי והרווחה הנפשית נמדדו מספר פעמים במהלך האשפוז. מידת העצמאות התפקודית של המאושפזים נמדדה בכניסה למרכז השיקום וביציאה ממנו על ידי מבחן הפים (functional independence measure = FIM).

ממצאים: קיים קשר מובהק בין גיל סובייקטיבי ובין תוצאות בריאותיות קליניות בעקבות שיקום משבר אוסטיאופורוטי ושבץ מוחי. גיל סובייקטיבי צעיר (מהגיל הכרונולוגי) בכניסה למרכז השיקום ניבא ניקוד גבוה יותר בפים ביציאה ממרכז השיקום, כלומר עצמאות תפקודית טובה יותר. ההשפעה ההפוכה, כלומר, שפים בכניסה למרכז השיקום מנבא גיל סובייקטיבי ביציאה ממנו לא הייתה מובהקת. הרווחה הנפשית, וביחוד ׳אופטימיות׳ (אחד מהמרכיבים) במהלך האשפוז תיווכה את ההשפעה של הגיל הסובייקטיבי על הניקוד בפים ביציאה ממרכז השיקום.

מסקנות: קיים קשר מובהק בין גיל סובייקטיבי ובין תוצאות בריאותיות קליניות בעקבות שיקום משבר אוסטיאופורוטי ושבץ מוחי. יתרה מזו, הרווחה הנפשית תיווכה את הקשר הזה. מכאן שבנוסף לטיפול תרופתי ופיזיותרפי, לתפיסות גיל ולהשקפה אופטימית על החיים יש השפעה על החלמה משיקום בעקבות שבר או שבץ.