ריצה באפילה - הובלת הצוות בבית האבות בתקופת הקורונה

נגיף הקורונה יצר מציאות חדשה שבה נאלצו מנהלים להתמודד עם סוגיות חדשות ואי וודאות תוך כדי קבלת החלטות רבות בזמן קצר. האחריות על האוכלוסייה הרגישה ביותר לנגיף חייבה לעבוד על פי סטנדרטים מאוד נוקשים וברורים, אך היה צוך לייצר אותם תוך כדי התנהלות בפועל. הניהול חייב ראיית מיקרו ומאקרו בו זמנית כדי להוביל צוות שגם הוא היה מבולבל כמו כל שאר האוכלוסייה ונידרשה מערכת אמון איתנה כדי להוביל אותו בזמנים אלו של מאמץ פיזי, נפשי וחוסר וודאות. השגת המטרות נימדדה במסירות הצוות, אי נטישת "עמדות השמירה", הורדת תחלואה ותמותה, העלאת חוסן, משמעת עצמית וזאת תוך כדי המשך כל המטלות והמטרות השגרתיות אך הפעם בשעת חירום. התקופה שנמשכת כבר קרוב לשנתיים נותנת אותותיה בצוותים ובמנהלים וזה לידי ביטוי בשחיקה מוגברת ובצורך של שימור כוחות והעלאת חוסן.

בבית האבות עמל טבריה, הצוות הוכיח שעם ניהול נכון, ביכולתו להשיג את המטרות לעיל ואף להתוות מדיניות למסגרות דומות נוספות ע"י הדמיית תרחישים של "כאן ועכשיו" ושל "העתיד לבוא". בפועל, הקורונה נכנסה לביתנו 4 חודשים אחרי פרוץ המגיפה וכשזה קרה היו לנו כבר פרוטוקולים שהוכנו מבעוד מועד ועזרו מאוד להתנהל בזמן אמת. ההערכות מראש קיצרה לנו זמן תגובה והצילה נפשות.