ההשפעה הקומורבידית של דיכאון וחרדה על תפקוד קוגניטיבי עם ההזדקנות - מחקר אורך פרוספקטיבי בקרב לוחמים ופדויי שבי

ספרות ענפה לאורך השנים בחנה את השלכות ארוכות השנים של חשיפה בקרב על לוחמים. בשנים האחרונות מצטברות עדויות על מעורבותן של השלכות נפשיות בתהליכי הזדקנות של לוחמים לשעבר.

מטרת העבודה: לבחון את ההשפעה המשותפת של חרדה ודיכאון לאורך ארבעה גלי מדידה, וכן את השפעתם בתהליכי ההזדקנות, כפי שמתבטא בתפקוד קוגניטיבי .

שיטות: מחקר זה בוחן נתיבי (trajectories) אורך של דכאון וחרדה באמצעות ניתוח פרופילים (Latent Profile Analyses) בקרב אוכלוסייה של לוחמים (N=159) ופדויי שבי (N=196) שלחמו במלחמת יום הכיפורים (1973). המחקר בחן זאת לאורך ארבעה גלי מדידה: T1 (שנת 1991), T2 (שנת 2003), T3 (שנת 2008) ו-T4 (שנת 2015). בנוסף, בT4 הועבר מבחן סקירה קוגניטיבי לבחינת התפקוד הקוגניטיבי.

ממצאים: ניתוח הממצאים הצביע על שלושה פרופילים של קומורבידיות של דכאון וחרדה: פרופיל "חסינות" המתאפיין ללא חרדה/דיכאון קליניים (57.5%); פרופיל "מושהה" (29.6%) המתאפיין בהעדר תסמיני חרדה/דכאון ב-T1, אך עם תסמיני דכאון/חרדה ב-T2-T4; ופרופיל "כרוני" (12.9%) המתאפיין בתסמיני חרדה/דכאון לאורך כל גלי המדידה. בנוסף לכך, פרופיל "חסינות" נמצא בשכיחות גבוהה יותר בקרב לוחמים, ואילו פרופילים "מושהה" ו"כרוני" נמצאו בשכיחות גבוהה יותר בקרב פדויי שבי. כמו כן, נמצא שמשתתפים שהתאפיינו בפרופיל "כרוני" הציגו ביצוע קוגניטיבי נמוך יותר באופן מובהק, ומתחת לסף הנורמה, בהשוואה למשתתפים עם פרופיל "מושהה" ו"חסין".

מסקנות: מחקר זה מראה שההשלכות ארוכות הטווח של לחימה ונפילה בשבי, הבאות לידי ביטוי בקומורבידיות של דכאון וחרדה, משתלבות ומשפיעות בתהליכי הזדקנות ובפרט בתפקוד קוגניטיבי. מסקנות מחקר זה מצביעות על החשיבות בהערכה קוגניטיבית של לוחמים מזדקנים, בדגש לפסיכופתולוגיה פרה-מורבידית בכלל וכרונית בפרט.