איתור זקנים נפגעי התעללות במערכת הבריאות בזמן פנדמיה

מטרה: דרכי התערבות וזיהוי חסמים בזמן מצב פנדמיה.

שיטות: בהתבסס על הניסיון במערכת הבריאות מאז פרוץ הקורונה ההרצאה תציג:

1. דרכי התמודדות אפשריים וישימים בפנדמיה.

2. גורמים מעכבים באיתור וזיהוי זקנים נפגעי התעללות בפנדמיה.

ממצאים: מגפת הקורונה יצרה שינוי דרמתי במערכת הבריאות ונדרש מתן מענה מקצועי ומבני במצב של חוסר ודאות ותשישות הצוותים. למשל: העברת מטופלים בתוך ומחוץ למסגרת; הסבת מחלקות למחלקות קורונה, טיפול מרחוק ללא מגע (בבי"ח ובקהילה); כל אלה תוך התמודדות עם תשישות מקצועית הצוותים. לצד העובדה שהזקנים היו במרכז השיח הציבורי, וגם הנושא של אלימות במשפחה קיבלה הד תקשורתי, דווקא העיסוק בתחום של זקנים נפגעי התעללות כמעט ולא קיבל מקום בפעילות במערכת ובתקשורת.

העובדה שמטופלים בכלל ובוודאי הזקנים פחדו להגיע לקבל שירות רפואי הקשתה מאוד על הצוותים לראות את הזקנים ולאתר את מצוקותיהם. קופות החולים יזמו שיחות טלפוניות למטופלים באוכלוסיות בסיכון אך לרוב לא היו מכוונות לאיתור זקנים נפגעי התעללות. בגל הראשון והשני הופסקו ההכשרות בנושא ובהמשך בין הגלים פותחו מענים ייחודיים להכשרת צוותים.

מסקנות והמלצות:

1. בשעת פנדמיה העבודה במערכת הבריאות מוסבת לאירוע ונושאים המושפעים מהאירוע מקבלים פחות התייחסות.

2. בפנדמיה יש צורך לאבחן חסמים בטיפול בנושאים שאינם קשורים באופן ישיר למחלה אך מושפעים מממנה.

3. יש צורך לפתח מענים ייחודיים לצוותים המותאמים לתפקידם בפנדמיה כדי שיוכלו להמשיך בעבודתם השוטפת ובו זמנית לאתר זקנים נפגעי התעללות.

4. בפניה יזומה למטופלים יש להכניס שאלות שמכוונות לאיתור זקנים נפגעי התעללות.