מטרת ההרצאה: להציג בעיה מושתקת וכואבת של ניתוקי קשר במשפחה, בין הורים זקנים, ילדיהם ונכדיהם. תופעה כואבת זו קימת בשיעור ניכר, אך אינה זוכה למודעות והתייחסות חברתית רחבה ומתאימה. בנוסף לכך, התופעה אינה מדוברת בקרב אנשי מקצוע ובשל כך הטיפול בה עלול להיות לקוי וחלקי.
במסגרת ההרצאה ברצוני לעורר מודעות לבעיה שאינה זוכה לחשיפה. בנוסף לכך ברצוני לעסוק באופן הטיפול הרצוי בתופעה, במסגרת פרטנית ו/או קבוצתית.
כאב הניתוק הוא גורם משמעותי ביותר בחיי הזקן, הצובע בצבעים קודרים את מכלול החיים ומבטל את היכולת של ההורה הזקן להנות מהקיים, בתחום האישי והמשפחתי.
הילדים אשר מנתקים קשר עם הוריהם באמצע החיים, מתחשבנים עם ההורים בשל אירועים שהתרחשו בעבר. הילדים הבוגרים עסוקים בעיקר בכאבם האישי ואינם מבחינים בהתמודדות של הוריהם באובדנים ובעובדה שמאזן הכוחות המשפחתי השתנה.
חשוב מאד להכיר חברתית את התופעה הזו על מנת לטפל בה כראוי. עבור הצאצאים, טיפול יעיל יכלול תהליך מורכב של התבוננות פנימה, במהלכו יש להבין כי גם אם ההורים שגו בעבר, הרי שהשגיאות אינן מצדיקות בהכרח את התחשבנות ההווה שמובילה לנתק.
ההורים הזקנים יפיקו אף הם תועלת מטיפול אשר מספק תמיכה, ויוכלו לנסות להבין את מקורות הכאב והכעס של הילד. ההבנה עשויה להוביל לאיחוי הקשר. במידה ותיקון הקשר אינו מתאפשר, חשוב לתמוך בהורים ולסייע להם לחיות את חייהם בהשלמה, על אף הניתוק.
בנוסף לכך חשוב להביא את התופעה לידיעת כלל הציבור. ההבנה של הורים זקנים מנותקי קשר כי בעיה זו קיימת גם אצל אחרים, יכולה להקל. מודעות גם עשויה לעורר שיח ציבורי, אשר עשוי להשפיע ולעורר תהליכי שינוי ותיקון.