The Princess Who was Rejected: The Rape of Tamar (2 Samuel 13:1–22) and its Reverberations in the Song of Songs

סיפור שלפנינו הוא סיפורה של בת מלך יפה, אשר גורלה לא שפר עליה כמו באגדות. בת מלך אשר אחיה בסיועו של רע חכם רקמו מזימה, שהפכה אותה לקורבן למאוויי זימה של אחיה.

זהו סיפור אונס בתוך משפחת המלוכה הנבחרת — בית דוד — המציג פגיעה בבת מלך מצד אחיה, בן המלך, ונקמה אישית של אח אחר אף הוא בן המלך, באחיו הפוגע. האונס נעשה בחדרי הארמון והושתק בשיתוף אביה המלך, שהינו גם אביהם של שני אחיה. רק בדידותה ("ׁשֵֹממותה") היא שהעידה על היותה קורבן במלחמה שניה לו שני בני המלך על הכתר, ואף קורבן של אב ומלך, האדיש לכאבה, אשר בשתיקתו ויתר על תוכחת בנו ולא פקד עליו לשאת את בתו מתוקף החוק (דב` כב 28-29). את תפקיד האב — דוד — מילא אבשלום אחי תמר, שאספה לביתו, כפי שבדרך כלל נדרש מהאב לעשות (בר` לח 11), נקם את נקמתה והעניק לה מֵצבה חיה בקוראו לבתו תמר (שמ"ב יד 27).

בסיפור זה אין תוכחת אל, ולא נשלח נביא להוכיח את האשמים על העוולה. "ראוי אפוא, שתמר אשר ניסתה למנוע את אינוסה אך ללא הצלחה, תיזכר לדורות בזיכרון הקולקטיבי כמי שגופה, נפשה וזעקתה כרעו, נכנעו ונשתתקו תחת כבד משקלו של סדר עולם גברי".

לאורך הסיפור ניתן למצוא הדהוד בין סיפורנו ובין שיר השירים: כינויים דומים, ביטויים ומוטיבים משותפים, המובילים לקריאה משווה, שמצד אחד היא מציגה מראה הפוכה של הסיפור, ומצד שני היא מעצימה את רושם הפגיעה בבת המלך ואת אכזריות בן המלך — אחיה כלפיה.