ככל שהאוכלוסייה מזדקנת, אחד האתגרים של זקנים בסביבה העירונית היא להישאר נייד, על מנת לאפשר עצמאות בנסיעה ליעדים שונים. עקב מגבלות קוגניטיביות ופיזיות חלק מהזקנים מפסיקים לנהוג במכוניות. תחבורה ציבורית או הסעות התלויות באחרים מונעים נסיעה עצמאית. בשני העשורים האחרונים זוהתה עלייה בשימוש בקלנועיות על ידי זקנים בסביבות עירוניות. נהיגה בקלנועיות בערים משפיעה על בעלי הקלנועיות ועל בעלי ענים אחרים כגון הולכי רגל, נהגי מכוניות, וכפועל יוצא מכך, על מוסדות תכנון עירוניים. לפי מכון המחקר לענייני צרכנים הבריטי RICA (2014), אימוץ קלנועיות גדל בקצב שנתי משוער של 5-10%. בהתחשב בנתונים אלו, חשוב להבין את החסמים והמאפשרים המשפיעים על החלטת זקנים לאמץ קלנועית על מנת להעריך את ההשפעה על נהגי הקלנועיות, בעלי ענין והסביבה העירונית.
במחקר זה, נבחרה גישה איכותנית לחקר הגורמים שמייצרים חסמים לנהיגה בקלנועיות, כפי שהם נתפסים על ידי מאמצי קלנועיות פוטנציאלים המיוצגים על ידי משתתפים בקבוצות מיקוד. שיטת המחקר כללה קבוצות מיקוד מקוונות. שלוש קבוצות של זקנים בגילאים 75 ומעלה השתתפו במחקר, תוך שהם העלו ודנו ברעיונות לשימוש בקלנועיות על יד זקנים בסביבה העירונית. החוקר נעזר בתכנת ניתוח נתונים איכותניים – Quirkos לניתוח השיח בתמלילים. כפי שנתפס על ידי משתתפי קבוצות המיקוד, הממצאים העיקריים מראים דאגה לבטיחות נהגי הקלנועיות מהווה את המחסום המשמעותי ביותר. חוסר בטיחות הוסר על ידי חוסר במסלולי נסיעה נגישים עקב תשתיות לקויות. מסקנות ישימות מחייבות יצירת מסלולי נסיעה ללא מכשולים ותכנון עתידי הכולל הפרדת מסלולי תנועה בין הולכי רגל, מכוניות וקלנועיות.