הטיפול הפליאטיבי: עמדת ההלכה ושינוי התדמית המקובלת

אחד המעצורים הגדולים העומדים בפני המעבר לטיפול שעיקרו הטבת איכות החיים והרפיה – הוא התדמית המקובלת של עמדת ההלכה. עמדת היהדות חשובה לאנשים רבים, בעיקר בעיסוק במוות, בשל האחוז הגבוה של הדתיים והמסורתיים בציבור, ובשל שינוי העמדות החל כאשר מתקרבים למוות. ישנה תדמית מוטעית, כאילו ההלכה מתנגדת למעבר לטיפול כזה. קיימת אפוא מטרה חיונית של הכרה באפשרות הזו, ובדיוק כפי שנעשה בתחום תרומת האברים – שינוי תדמית ההלכה, ובעקבותיה עליה גדולה של תרומת אברים מן המת – כך גם צריך וניתן לעשות בתחום המעבר לטיפול הפליאטיבי. ואכן, בעולמה של ההלכה קיים בסיס ניכר הרואה בחיוב את המעבר לטיפול הפליאטיבי, ואת הברכה שהוא מביא.

בשל החשיבות הגדולה של הנושא הקימו רבני צהר מיזם "עד מאה ועשרים" שהוא מיזם הוליסטי – למן מרכז מידע ואתר הכולל חומר רב, ועד הקמת צוותי ייעוץ משותפים לרבנים ולעובדות סוציאליות עם קו חם, המאפשר התייעצות מתמדת במגוון השאלות הקשורות בסוגיות סוף החיים.

הניסיון שנרכש בשנתיים שבו המיזם פועל מלמד על כך שקיים צורך גדול במידע הקשור בעמדת היהדות ביחס לטיפול זה, ויותר מכך – במרכז תיווך וייעוץ של הידע הזה המותאם באופן אישי לכל משפחה המתלבטת בנושאים אלה. לא זו בלבד, אלא שהתהליך כולו מאפשר למשפחות לקבל את ההכרעות הנדרשות ללא קרע בתוך המשפחה, ועם מבט קדימה לשנים שאחרי האירוע. גם קיומו של צוות תיאולוגי וטיפולי כאחד – רבנים ועובדות סוציאליות – מיטיב מאוד את דרכי הפעולה של שני הצדדים.