רקע: עד סוף שנות התשעים של המאה שעברה היה רק מעט מידע על פעילות גופנית של קשישים. במחקר הלוגיטודינלי של הזיקנה בירושלים נבדקו בשנים 1990-91 מאות רבות של קשישים בני 70 ממדגם מיצג של האוכלוסיה בירושלים בדיקה רפואית מלאה וכן בדיקה תפקודית, בדיקה קוגניטיבית בדיקה לדכאון ובדידות, וכן נאספו נתונים רבים על מצבו החברתי והמשפחתי של כל משתתף.
שיטה: במסגרת המחקר נשאלו הקשישים גם האם הם עושים פעילות גופנית, בעיקר הליכה מתונה, באופן קבוע ורצוף. הקשישים השורדים נבדקו שוב בגיל 78, 85, 90, ו-95 ושיטות המחקר לא השתנו כולל השאלות על פעילות גופנית.
ממצאים: נתקבלו במחקר בכל חתך גיל שנבדק , מאות פריטי מידע בכל נושאי המחקר וכן מידע מלא על אורחות חייו של כל קשיש כולל ביצוע הפעילות הגופנית. דבר זה איפשר למצא את הקשרים של פעילות גופנית ומצבי בריאות ותפקוד מרובים.
הממצא החשוב ביותר הראשון שפורסם (יחד עם עוד שני מאמרים אחרים מארצות אחרות) היה שלפעילות גופנית יש ערך רב לתוחלת חיים ארוכה יותר. כמו כן נמצאו עדויות להשפעה חיובית על יכולת התפקוד והקטנת מספר מיני תחלואה בקשישים.
מסקנות: במסגרת הישיבה המוקדשת לפעילות גופנית תינתן סקירה מקיפה על תועלת הפעילות הגופנית מגיל 70 ועד גיל 95 כולל בנוגע לתוחלת חיים ארוכה , לתפקוד טוב והשפעת הפעילות הגופנית על מגוון מחלות ומצבים חברתיים.