מטרה: דרמה תרפיה היא גישת טיפול המעמידה במרכז אמצעים דרמטיים כדרך לקדם בריאות נפשית. הרצאה זו מציגה פרויקט ששילב בין סטודנטים לדרמה תרפיה ואנשים זקנים בקהילה בתקופת הקורונה. במחקר זה ביקשנו להבין את חוויית ההשתתפות של האנשים הזקנים בפרויקט, במהלכו הם לקחו חלק בטיפול מקוון בדרמה תרפיה. מטרת ההרצאה היא לשפוך אור על יתרונותיו של התהליך כמו גם על אתגריו.
שיטה: כ-20 ראיונות עומק חצי מובנים נערכו עם אנשים זקנים שהשתתפו בפרויקט, מהחברה היהודית והערבית. הראיונות נותחו בניתוח תמטי באמצעות תוכנת ATLAS-ti 9.
ממצאים: ממצאי המחקר מעידים שהמשתתפים חוו את הפרויקט כמאפשר יצירת מקום בטוח לעיבוד תכנים אישיים, כמקל על תחושת הבדידות וכמייצר תחושת משמעות. כמו כן, ציינו המשתתפים את יתרונות הכלים היצירתיים בהרחבת המפגש עם העולם הנפשי וברכישת אמצעים לעזרה עצמית בשעת הצורך. הנגשת הטיפול באופן מקוון הפכה אותו לזמין וסייעה להתמודד עם סטיגמות וקשיי נגישות המהווים חסמים לצריכת טיפולים נפשיים בזיקנה. לבסוף, תיארו המשתתפים מספר אתגרים, כגון, תחושה של מפגש "לא שלם", קשיים טכנולוגיים, אשר הגבילו את האפשרות להתנסות בחלק מהאמצעים היצירתיים שונים, וקושי להשלים עם חוויית הסיום.
מסקנות: טיפול טלפוני בדרמה תרפיה בזמן משבר, ובפרט בתקופה של סגר ובידוד חברתי, הינו בעל פוטנציאל לתמיכה רגשית משמעותית, זמינה ונגישה, לאנשים זקנים בקהילה. טיפול זה מעניק למשתתפים תחושה של חיוניות, משמעות ואף של תרומה. ממצאי המחקר מהווים בסיס לפיתוח תוכניות נוספות בדרמה תרפיה לאנשים בתקופת הזיקנה.