עומס טיפולי בקרב בני הדור השני המטפלים בהוריהם ניצולי השואה במגפת הקורונה

מטרת המחקר: תחושת המחויבות של בני הדור השני לצד העלייה בעומס הטיפולי בתקופת הקורונה יכולות להגביר עומס שחשים בני הדור השני המסייעים להוריהם הניצולים. מטרת המחקר הייתה לבחון את העומס הטיפולי בקרב ילדים המטפלים בהורים ניצולי שואה בתקופת קורונה, כאשר ההשערה הייתה כי ילדים שהוריהם סובלים מ PTSD ידווחו על עומס גדול יותר. כמו כן, בדקנו האם חלה החמרה בעומס בעקבות הקורונה.

שיטה: המדגם כלל 109 ילדים להורים מבוגרים (גיל ילדים ממוצע=57.67, ס.ת.=8.49). הנבדקים חולקו לשלוש קבוצות: 20 נבדקים שהוריהם ניצולי שואה ולפחות אחד מהם סובל מPTSD , 60 נבדקים שהוריהם ניצולי שואה ולא סובלים מPTSD, ו29 נבדקים בקבוצת השוואה. הנבדקים ענו על שאלונים בנוגע לחשיפה לקורונה, דאגה מקורונה, שאלון עזרה להורים, תחושת עומס טיפולי ושינוי בתחושת העומס בעקבות הקורונה. כמו כן הנבדקים דיווחו על סימפטומים פוסט טראומטיים של עצמם ושל ההורים.

תוצאות: נמצאו הבדלים בעומס הטיפולי בין שלוש קבוצות המחקר. נמצא כי ילדים לניצולים עם PTSD דיווחו על עומס גדול יותר בארבעה היבטים של עומס טיפולי: עומס התלוי בזמן, עומס התפתחותי, עומס פיזי, ועומס חברתי. כמו כן, נמצא כי שתי קבוצות הילדים שהוריהם ניצולים דיווחו כי חשו החמרה גדולה יותר בעומס הטיפולי בתקופת הקורונה לעומת קבוצת השוואה. וכן על שינוי לרעה בנוגע לנגישות ההורה לסידורים או לשירותים חיוניים.

סיכום ומסקנות: ממצאי המחקר מלמדים על הקושי איתו מתמודדים בני הדור השני בטיפול בהוריהם הניצולים בזמן מגפת הקורונה, כאשר נראה כי ילדים אשר הוריהם הניצולים סובלים מPTSD פגיעים יותר וחווים עומס טיפולי רב יותר. ממצאי המחקר מצביעים על קבוצת ילדים מטפלים שנמצאת בסיכון למצוקה גבוהה יותר שיתכן וזקוקה לסיוע ותמיכה.