חווית המפגש של אנשים עם שיתוק מוחין בגיל זיקנה עם טיפול הפיזיותרפיה (חלק ממושב "קליידסקופ של זהויות: שוליות מרובה מצטלבת בזיקנה")

העלייה האוניברסלית בתוחלת החיים הובילה גם לעלייה במספר האנשים המזדקנים עם מוגבלות ארוכת טווח. תוחלת החיים של בעלי שיתוק מוחין (CP) יכולה כיום להגיע לגיל 75. ההזדקנות הגופנית אצלם מואצת ומתחילה מוקדם ביחס לשאר האוכלוסייה, כך שכבר בגיל 25 הם עשויים לחוש בירידה ביכולות התפקודיות שלהם. קיימות גם מתופעות משניות של תשישות, כאבים ופגיעה נרחבת בכלל מערכות הגוף. כל זאת בנוסף לתופעות זקנה "רגילות".

עקב הפגיעה הנרחבת במערכת המוטורית, פיזיותרפיה נחשבת לתחום טיפול מרכזי עבור הסובלים משיתוק מוחין. עם זאת, המערכת הרפואית והפרא-רפואית מתייחסת לשיתוק מוחין כאל תופעה של ילדים ומתבגרים והטיפול שניתן מותאם לקבוצות גיל אלו. למיטב הידיעה, מעט מאד ידוע על התייחסות מחקרית וטיפולית למכלול הקשיים הפיסיים והפסיכו-סוציאליים הנובעים מהזדקנות עם מוגבלות ארוכת טווח זו.

מטרת עבודה זו היא לבחון את חווית המפגש של אנשים עם שיתוק מוחין בגיל זיקנה עם טיפול פיזיותרפי והמשמעות שהם מעניקים לטיפול בשלב זה של חייהם.

המחקר הנוכחי בוחן סוגיה זו מנקודת מבטם של המטופלים בפיזיותרפיה באמצעות הגישה הפנומנולוגית-אינטרפרטטיבית, על ידי ראיונות עומק חצי-מובנים. עקב ההזדקנות הפיסית המוקדמת ולאחר השוואת מחקרים העוסקים ביכולות תפקודיות של אנשים עם CP והאוכלוסייה הכללית, הוחלט כי המדגם יכלול בני 50 ומעלה. עד כה, רואיינו 9 אנשים בני 50 עד 73, אשר קיבלו או מקבלים טיפולי פיזיותרפיה במסגרת ציבורית בשנה האחרונה. המחקר נמצא עדיין בשלב איסוף מרואיינים.