חווית המפגש של אנשי מקצוע ברשות שיקום האסיר עם אסירים משוחררים מזדקנים, ומשמעותה (חלק ממושב: "קליידסקופ של זהויות: שוליות מרובה מצטלבת בזיקנה")

מטרה: אסירים מעל גיל 50 מהווים את הקבוצה הגדלה בקצב המהיר ביותר בבתי הכלא ברחבי העולם ובישראל, כאשר לקבוצה זו מאפיינים ובעיות ייחודיות לה- רפואיות, תפקודיות ונפשיות. קיימות בעולם מעט מאד תוכניות שיקום ייחודיות עבור אסירים משוחררים מזדקנים, וגם בישראל אין דגש או התייחסות מיוחדת אליהם בתהליך השיקום. צוותי השיקום המקצועיים מהווים חוליה מקשרת קריטית עבור אסירים מזדקנים בתהליך ההסתגלות לחיים מחוץ לכלא, אולם תפיסותיהם של צוותים אלו את האסירים המזדקנים כמעט וטרם נחקרה. מטרת המחקר היא ללמוד על חווית המפגש של אנשי המקצוע ברשות לשיקום האסיר בישראל (רש"א) עם אסירים משוחררים מזדקנים, ומשמעותה בהקשר הרחב של הבנייה חברתית המצליבה בין זיקנה, אסירים משוחררים ותוכניות שיקום.

שיטות: המחקר בוצע על פי המתודולוגיה האיכותנית-פנומנולוגית, במטרה לשפוך אור על חווית הצוותים המקצועיים, כמו גם רגשותיהם ומחשבותיהם כלפי האסירים המזדקנים. המדגם כלל 13-15 אנשי רש"א, ברובם עובדים סוציאליים. איסוף הנתונים בוצע באמצעות ראיונות עומק חצי מובנים, תוך השארת מקום לשיח חופשי. לאחר הקלטת כל ראיון בוצע תמלול וניתוח תמטי של הנתונים.

ממצאים: עלו מספר תמות העוסקות ביחסם האמביוולנטי של אנשי הצוות כלפי אסירים מבוגרים ולדרך בה הם תופסים הזדקנות ואנשים מזדקנים באופן כללי, המתבטאת בעיקר ברתיעה מסוימת לצד מתן כבוד. הבדלים נוספים בתפיסות נבעו מפערים בוותק ובידע מקצועי בין מטפלים שונים, חוסר כללי בידע לגבי אסירים מזדקנים, ופערי גיל בין מטפלים צעירים לבין אסירים מזדקנים.

מסקנות: ממצאים אלו ממחישים את חוסר הידע והמודעות לצרכיה של אוכלוסיית האסירים המשוחררים המזדקנים, ומדגימים את הצורך בהמשך מחקר והעלאת המודעות לנושא בקרב קובעי המדיניות, לצד פיתוח מדיניות שיקום ספציפית וממוקדת יותר עבור אוכלוסיית אסירים ייחודית זו.