פגיעות מיניות בנשים זקנות כחלק ממסכת יחסים זוגית אלימה ארוכת שנים: החוויה החיה

מטרה: בעוד שאלימות פיזית כלפי נשים זקנות היא נושא המקבל תשומת לב מחקרית הולכת וגוברת, הנושא של פגיעות מיניות בנשים זקנות נמצא עדיין בשוליים של העיסוק המחקרי באלימות. תחום זה ניזון משתי פרדיגמות מחקריות שהתפתחו במקביל זו לזו: הפרדיגמה של אלימות בין בני זוג והפרדיגמה של התעללות בזקנים. אולם שתי התפיסות הללו התייחסו לפגיעות מיניות בזקנה כמרכיב שולי וכתוצאה הנושא כמעט שלא נחקר. מטרתו של המחקר הנוכחי היא לתת מענה לפער זה באמצעות הבנת המשמעות שמעניקות נשים זקנות החיות באלימות, פיזית ומינית, לאורך מהלך חייהן, והאופן בו הן תופסות את דינמיקת היחסים הזוגיים לאורך החיים ובזקנה.

שיטה: תשע עשרה נשים זקנות, שורדות אלימות פיזית ומינית ארוכת שנים, רואיינו באמצעות ראיונות עומק חצי מובנים. הראיונות נותחו באמצעות גישה פנומנולוגית פרשנית.

ממצאים: מן הראיונות עלו שלוש תמות מרכזיות: (1) "מתתי מבפנים": פגיעה מינית כמעצבת אלימות בין בני זוג לאורך מהלך החיים; (2) "חשבתי שדברים יהיו אחרת עכשיו כשאנחנו זקנים": המופעים השונים של פגיעות מיניות בזקנה על רקע זוגיות אלימה; (3) "אני מאשימה את המין בכל הסבל שלי": רפלקציה ותובנה לאחר שנים של חיים בצל אלימות פיזית ומינית.

מסקנות: הזקנה מהווה זירה חדשה שבה משתנים יחסי הכוחות בין בני הזוג החיים באלימות ארוכת שנים. שינויים אלה הנם בעלי משמעויות לצורך יצירת התערבויות מותאמות לאוכלוסייה זו.