להזדקן בצל אלימות אינטימית ארוכת שנים בחברה הערבית: פרספקטיבה נשית רב דורית (חלק ממושב: "קליידוסקופ של זהויות: שוליות מרובה מצטלבת בזיקנה")

תופעת האלימות האינטימית המתמשכת בין בני זוג ערבים שהזדקנו עימה לא זכתה לתשומת לב מחקרית. מטרת המחקר הנוכחי היא לתאר ולנתח את הפרספקטיבה הנשית הרב-דורית בחברה הערבית בישראל לגבי חוויית הזדקנות בצל אלימות אינטימית ארוכת שנים.

אלימות ביחסים אינטימיים היא תופעה נפוצה ומורכבת ביותר בקרב נשים באוכלוסייה הערבית וידוע שיכולה להימשך עד גיל הזקנה . המבנה החברתי הפטריארכלי השולט בחברות הערביות בעולם ובארץ מעניק לגיטימציה והצדקה לאלימות של הבעל כלפי בת זוגו. מצד שני, ההזדקנות בצל אלימות אינטימית ארוכת שנים יש לה השלכות על מערך היחסים הבין-דוריים בכלל, ובין נשים בכל דור בפרט.

שיטת המחקר הנוכחי, איכותני- פנומנולוגי וכלל כ-15 יחידות משפחתיות רב-דוריות, וזאת בהתאם לעיקרון הרוויה התיאורטית. הממצאים נותחו לפי הגישה האיכותנית באמצעות ניתוח היחידה המשפחתית.

ממצאי מרכזיים במחקר: עלו שלוש תמות עיקריות: התמה הראשונה " התנהגות אלימה כלפי נשים בסיוע רוח גבית חברתית -תרבותית". התמה השנייה ". לחיות את היום יום באלימות " ועוסקת במציאות החיים של נשים, התמה השלישית האם ניתן לשבור שרשרת האלימות. בנוסף לממצאים הדומים למאפייני התופעה בחברה הכללית, הממצאים במחקר מתארים מאפיינים ייחודיים לתופעת אלימות אינטימית ארוכת שנים אצל נשים זקנות בחברה הערבית הן ברמה האישית, המשפחתית והחברתית תרבותית.

השלכות תיאורטיות: מחקר זה ממלא את החסר בתחום לגבי תופעת האלימות האינטימית ארוכת שנים בקרב האוכלוסייה הערבית, באמצעות פרספקטיבת מהלך החיים והגישה הפמיניסטית, תוך דגש על השפעת קיום התופעה על היחסים בין דוריים במשפחה.

ההשלכות היישומיות במחקר הנוכחי הן הגברת המודעות של הציבור הרחב והערבי בפרט על מוסדותיו הרלוונטיים, עזרה בפיתוח דרכי התערבות והקצאת משאבים על ידי קובעי המדיניות