פעילות גופנית קבוצתית לפני סגר מגיפת הקורונה כמגינה מפני הקשר שבין בדידות לאיכות חיים בקרב זקנים (מוגש במסגרת מושב: "קליידסקופ של זהויות: שוליות מרובה בזיקנה")

מטרת המחקר: המחקר הנוכחי נערך בישראל בשנת 2020 במהלך סגר מגיפת הקורונה, בתקופה זו, האוכלוסייה הכללית, אך בעיקר זקנים, שמהווים קבוצת סיכון לחלות במחלה, נאלצו להפסיק את הפעילות הגופנית הקבוצתית בה עסקו לפני פרוץ המגיפה. התקופה הייחודית והשינוי הכפוי סיפקו הזדמנות להעריך את ההשפעה של פעילות גופנית מובנית קודמת על הקשר בין תחושות בדידות ואיכות חיים בקרב זקנים בתקופה משברית זו, שאופיינה בתחושות קשות של בדידות וירידה באיכות חיים בקרב אוכלוסיות בסיכון ובעיקר זקנים.

שיטה: הועברו 99 שאלונים למדגם נוחות של בני 65 ויותר. השאלונים מתבססים על שאלונים קיימים ומתוקפים לבחינת רמת בדידות ואיכות חיים. באמצעותspss process , בדקנו את עוצמת ומשמעות השפעת פעילות גופנית קבוצתית לפני סגר מגיפת הקורונה כמשתנה ממתן על הקשר בין תחושות בדידות לאיכות חיים במהלך סגר הקורונה.

ממצאים: הממצאים מראים השפעה שלילית ישירה בין תחושות בדידות לאיכות חיים במהלך הסגר של מגיפת הקורונה, וכי הקשר התמתן על ידי פעילות גופנית קבוצתית שבוצעה לפני הסגר.

דיון ומסקנות: המחקר הראה כי עיסוק בפעילות גופנית קבוצתית לפני הסגר ניתק את הקשר בין תחושות בדידות לאיכות חיים במהלך ההסגר. המשמעות היא שזקנים שעסקו בפעילות גופנית קבוצתית לפני הסגר, הרגישו פחות בודדים במהלך הסגר וכתוצאה מכך היו מוגנים יותר מפני ירידה באיכות החיים, גם כאשר הפעילות הקבוצתית הופסקה.

הממצאים מצביעים על כך שקובעי מדיניות ואנשי מקצוע העובדים עם אוכלוסיית הזקנים צריכים לחפש דרכים למשוך מבוגרים להשתתף בפעילות גופנית קבוצתית וכך ליהנות מהיתרונות החברתיים והנפשיים ארוכי הטווח שלה.