"אפשר לומר שעברתי סוג של פגיעה מינית": לחיות עם בן זוג עם התנהגויות היפר-מיניות על רקע דמנציה

מטרה: אחד מהתסמינים האפשריים של דמנציה הוא התנהגות היפר-מינית. בעוד שלא כל האנשים החיים עם דמנציה מדגימים התנהגויות היפר-מיניות, חלקם עלולים לבטא התנהגויות מיניות פוגעניות כלפי בנות זוגם. מטרת ההרצאה היא להעלות את המודעות לנושא ולספק הבנה מעמיקה של חוויה מורכבת זו.

שיטה: באמצעות חקר מקרה נרטיבי, נציג כיצד אישה בגיל הזיקנה מבנה מחדש את הזהות העצמית שלה כבת-זוג לאדם עם דמנציה מסוג מחלת אלצהיימר, לנוכח התנהגויותיו הפוגעניות. הראיונות עם האישה נערכו בארבע נקודות זמן שונות, בד בבד עם התקדמות מחלת האלצהיימר של בן זוגה.

ממצאים: ארבעת הראיונות ייצגו ארבעה שלבים בתהליך הבניית הזהות של האישה:

(1) "אני צריכה עזרה": קריאת מצוקה; (2) "זה תלוי כמה רחוק אני מוכנה ללכת עם זה": לחיות במציאות מעורפלת של מיניות-יתר בתוך מערכת יחסים ממושכת; (3) "זה כאילו שאני מחבקת מישהו שהוא כבר לא חי": מעבר מזהות זוגית קודמת לזהות זוגית חדשה; (4) "אני פשוט מטפלת בו כאילו שהוא היה ילד": הבניית זהות זוגית חומלת. לאורך התקדמות מחלת האלצהיימר של בן-זוגה, המרואיינת נעה מעמדה של קורבן פגיעה מינית לעמדה של בת-זוג ומטפלת חומלת, החווה בתהליך זה גם היבטים של הזדקנות חיובית.

מסקנות: התנהגויות היפר-מיניות בקרב אנשים עם דמנציה מעוררות תחושות קשות בקרב בנות הזוג המטפלות בהם, ואף עלולות לסכן אותן בפגיעה. יחד עם זאת, כאשר ברקע קיימים זיכרונות מקשר מיטיב עם בן הזוג, ניתן "לגייס" אותם ולסייע לאישה לגבש עמדה חומלת, תוך תחושה של משמעות והזדקנות חיובית.