נשים ערביות המזדקנות בצל חיים בזנות: מעבר מזהות מוכתמת לזהות טהורה (חלק ממושב: "קליידסקופ של זהויות: שוליות מרובה מצטלבת")

מטרה: מטרת המחקר היא לתאר וללמוד מסיפורי החיים את המשמעות שנשים ערביות בגיל זקנה מעניקות לחוויית העיסוק בזנות במהלך חייהן ובעת הזדקנותן דרך פרספקטיבת מהלך החיים.

שיטה: נבחרה המתודה האיכותנית-נרטיבית, שמסתמכת על נתונים סיפוריים כדרך להגדרת העצמי, פיתוח זהות אישית, ויצירת משמעות על ידי האדם עצמו במהלך חייו בכלל ובתקופת הזקנה בפרט, תוך התייחסות לעבר, הווה ולעתיד.

במחקר השתתפו 10 נשים ערביות במעגל הזנות במהלך חייהן ובזקנה, בטווח הגילאים 42-54.

נעשה שימוש בראיונות עומק נרטיבים. בתוך הריאיון הנרטיבי שולבו שאלות הנתונות לשינויים בהתאם לדינאמיקה שנוצרה עם המשתתפות.

ממצאים: הממצאים העלו ארבעה תמות: הראשונה " הם עשו לי כיפה אדומה... אני מתכוונת למלכודת”: מילדה לזונה. השנייה " החיים כמו יער, אם את לא נהיית אריה כולם אוכלים אותך": חוכמת החיים ואסטרטגיות הישרדות לאורך השנים. השלישית, " אני מרגישה שאני נופלת כמו שהגוף שלי נופל ": השלכות העיסוק בזנות בזקנה. הרביעית, "המבט שלי לעצמי מלא בגועל ובלכלוך ": עיצוב הזהות של חיים בזנות.

ממצאי המחקר מעלים חוויות המאופיינות בריבוי צירי הפגיעה, ריבוי צירי האובדניים ובריבוי צירי הדרה, דיכוי ושוליות על רקע ריבוי הזהויות. הזנות היא חלק אינטגרלי מזהותן העצמית והחברתית ומשאלתן היא מעבר מזהות מוכתמת לזהות טהורה. לתהליך זו קראנו גיבוש זהות "טהורה" "שורדת".

מעבר ושינוי צורה תואר בסיפורי חיים של הנשים בחמשה שלבים: סליחה עצמית; יציאה מזנות וגמילה מסמים; שימור הזהות המשוקמת; חזרה לדת ואומנה; החזרת הכבוד שאבד ועשיית צדק חברתי.

מסקנות: תהליך שינוי צורה של הזהות הוא מעבר מתמשך ומתהווה מזהות שתחילתה טומאה לזהות טהורה ושורדת. הזהות החדשה תעמוד "במבחן ועל תנאי" בהווייתה ובתפיסת הסביבה הקרובה והרחוקה.