מטרת המחקר: לבחון את המשמעות ונסיבות החיים של אנשים עם מוגבלות בגילאי בגרות מתקדמת ותחילת זיקנה.
במסגרת זו התקיימו 13 ראיונות עם אנשים עם מוגבלות מזדקנים. מערך המחקר אשר קיבל את אישורה של ועדת האתיקה של אוניברסיטת חיפה כלל שאלון חצי מובנה בן חמישה חלקים וכ- 35 שאלות שנועדו להבין את נסיבות החיים של המשתתפים, את היחס שלהם למוגבלות ולהזדקנות שלהם ואת הצרכים, רצונות, חששות, חסמים ותקוות בנוגע לשנים הקרובות תוך התייחסות להצטלבות שבין מוגבלות וזקנה.
כל הראיונות הוקלטו ותומללו ולאחר מכן נותחו בשיטה אינדוקטיבית של קידוד פתוח. תחילה נערך קידוד של יחידות משמעות ולאחר מכן אלו אורגנו כמפה תימתית ששימשה בסיס לניתוח התימתי.
ממצאים: הממצאים העלו ארבע תימות מרכזיות שזוהו בראיונות: א׳. יחס למוגבלות ולזקנה; ב׳. ההצטלבות שבין מוגבלות וזקנה; ג׳. רצונות, צרכים וחסמים; ד׳. השפעת הקורונה.
בין היתר עלה כי מרבית המשתתפים מזדהים כאנשים עם מוגבלות ולא כאנשים זקנים. ניכר אצלם יחס שונה בין המוגבלות ה"וותיקה" שלהם ובין המוגבלויות והמצבים ה"חדשים" שהתווספו בעקבות הזדקנותם. המשתתפים תארו חוסר נגישות לשירותי בריאות, ומחסור במומחים הבקיאים בהצטלבות שבין מוגבלות וזיקנה. לבסוף, משתתפים רבים הביאו חשש עמוק מפני אבדן האוטונומיה האישית שלהם בעקבות הזדקנותם.