זהות לימינלית של משפחות המזדקנות לצד אדם עם מוגבלות שכלית התפתחותית בחברה החרדית (מוגש כחלק ממושב בנושא: קליידוסקופ של זהויות: שוליות מרובה מצטלבת בזיקנה")

רקע מדעי: עם העלייה בתוחלת החיים של אנשים עם מש"ה (מוגבלות שכלית התפתחותית), סוגיית הזדקנות המשפחות לצידם מקבלת בשנים האחרונות תשומת לב במחקר ובפרקטיקה. סוגיה זו טרם נחקרה בחברה החרדית.

עבודת מחקר: עבודת מחקר זו התנהלה לאור הגישה הההצטלבותית הבוחנת כיצד זהויות חברתיות שונות ומרובות מצטלבות ויוצרות מערכות ייחודיות של יחסים חברתיים, דיכוי חברתי ואפליה.
בהקשר למחקר הנוכחי, נבחנו האופנים בהם הצטלבויות בין זהויות חברתיות שונות: חרדיות, מוגבלות, זִקנה ומגדר יוצרות זהות משפחתית.

שיטה: מחקר איכותני פנומנולוגי, במסגרתו רואיינו 14 יחידות משפחה (כ55 מרואיינים) ראיונות עומק חצי מובנים שהתבססו על מדריך ראיון שהוכן מראש.

ממצאים: מהממצאים עולה כי הזדקנות לצד אדם עם מש"ה מאתגרת ומעצבת את הזהות החרדית של בני המשפחה המזדקנים כזהות לימינלית. כלומר, זהות הנמצאת על קו התפר בין שמרנות לערכים ליברליים. ההיבטים הלימינליים שנמצאו כמאפיינים את הזהות החרדית של בני המשפחה המזדקנת עם מש"ה הם : ""זו תחושה של שונות שהולכים איתה": הדרה קהילתית כלפיי אנשים עם מש"ה ומשפחותיהן"; ""אף פעם לא היו מסגרות חרדיות בשבילו...": חדירה של ערכים מערביים לתוך המשפחה החרדית"; ""הרב אמר שיהיה בסדר. לא היה בסדר בסוף" : בין סמכות הרב למקצועיות הצוות המטפל"; ""הוא רוצה ללבוש את הכובע והחליפה... אבל בשנים האחרונות הוא כבר לא מתעקש": התפשרות בקיום מצוות במציאות של עומס טיפולי בזיקנה" .

מסקנות והשלכות: המשפחה החרדית המזדקנת המטפלת באדם עם מש"ה חווה עומס טיפולי רב בשל מאפייניה הייחודים. תוכניות הטיפול וההתערבות הקיימות אינן מתאימות לאורח החיים החרדי. ממצאי המחקר מדגישים את הצורך בפיתוח תוכניות התערבות רגישות תרבותית המביאות בחשבון את זהותם הייחודית של משפחות אלה