״הפכנו לשבויים של גילנו״: האתגרים העומדים בפני דיירי מוסדות לטיפול ממושך וקרוביהם בעידן משבר הקורונה.

מטרה: במהלך הגל הראשון, התפשטות נגיף הקורונה הביאה להגבלות מחמירות במוסדות הדיור מוגן ובבתי האבות, מתוך ניסיון להגן על דייריהם. מטרת המחקר הנוכחי הייתה לבחון את ההשלכות של הגבלות אלו על דיירי המוסדות וקרוביהם.

שיטות: המחקר מבוסס על ראיונות עם 14 מרואיינים, קרובי משפחה של דיירים בבתי אבות או דיורים מוגנים, ו-24 דיירים מוגנים במהלך הגל הראשון של הקורונה בישראל. הראיונות היו איכותניים והתבססו על שאלות פתוחות בנוגע לתפיסותיהם לגבי מהלך החיים במוסדות השונים במהלך הסגר, הטיפול אשר הוענק להם בתקופה זו, וכיצד אלו השפיעו על קרוביהם ועליהם.

ממצאים: שתי תימות מרכזיות עלו מן הראיונות עם בני המשפחה: התימה הראשונה היתה תימה של קרע, הכוללת את הנתק הפיסי בין המשפחות לקרוביהם בעקבות הסגר, ההפרעה בקיום שגרת הטיפולים והביקורים של הדיירים, ושינוי חד בשביעות הרצון והאמון של המשפחות במסגרות שונות. התימה השניה היתה תימה של תגובה, הכוללת ניסיון אקטיבי לשתף את הנהלת המוסדות בנקודת מבטם של קרובי הדיירים, וניסיון להיות מעורבים בתהליך קבלת ההחלטות.

מסקנות: הממצאים מציעים אפשרויות לשיפור הטיפול בדיירים בתקופת משבר הקורונה, ומדגישים את הערכים וסדרי העדיפויות שלהם ושל קרוביהם, כולל שימור חוויית ההמשכיות של הדיירים, ושקיפות ושיתוף מצד הנהלת המוסדות אל מול קרובי המשפחה.