מטרה: דיירי המוסדות הסיעודיים הם אחת האוכלוסיות, אשר נפגעו באופן הקשה ביותר בעת מגפת הקורונה, כאשר שיעורי ההדבקה והתמותה בקרבם היו גבוהים באופן משמעותי מהאוכלוסייה הכללית. ההתמודדות המתמשכת עם המגפה היוותה נטל פיזי ורגשי משמעותי על הצוותים במוסדות אלו. לפיכך, מטרת המחקר הנוכחי היא לבחון כיצד צוותים רב מקצועיים חוו את משבר הקורונה במוסדות סיעודיים וכן מה היו האסטרטגיות בהן הם השתמשו בכדי להתמודד עם משבר זה.
שיטה: מחקר איכותני זה מבוסס על שש קבוצות מיקוד , אשר כללו 21 אנשי צוות רב מקצועיים מ 14 מוסדות סיעודיים בישראל. קבוצות המיקוד התקיימו דרך פלטפורמת הזום במהלך הגל השני של משבר הקורונה בספטמבר 2020. הניתוח נערך על פי עקרונות התיאוריה המעוגנת בשדה.
ממצאים: ניתוח הממצאים הוביל לארבע תמות עיקריות (1) האופן שבו הצוות תפס את יחס הנהלת המוסד הסיעודי כלפיו, אשר התבטא בהערכה לא מספקת ואף נטישה; (2) האופן שבו הצוות תפס את התנהלות משרד הבריאות, אשר כללה כאוס, ניתוק וכן תמיכה ברמה האישית; (3) חווית הצוות במהלך המגפה, אשר כללה, דחק, שחיקה, וכן פיתוח שיגרה; ו- (4) אסטרטגיות התמודדות של הצוות, שכללו מחויבות לעבודה, למרות הסיכון, הגדרה מחדש של התפקיד, ותובנה של הצוות, כי אליו לקחת אחריות ולהילחם על מקומו.
מסקנות: הממצאים מצביעים על החשיבות שהצוות ייחס למערכות היחסים שלו עם הנהלת המוסד ומשרד הבריאות. היעדר מענה מספק ותמיכה מצד גופים אלו העצים את רגשותיהם השליליים של הצוות, מחד, אך מאידך הוא עודד תהליכים של הגדרה מחדש של התפקיד וביטויי עצמאות. הממצאים מעידים על החשיבות ביצירת אקלים ארגוני ובן ארגוני במוסדות סיעודיים, המאפשר שיתוף הדדי, הקשבה ולמידה.