הולדת המוות – ; On the Conception of Death כשהחיים פוגשים את דחף המוות, והמוות את דחף החיים.

פרויד, זרע את רעיון יצר המוות בתיאוריה הפסיכואנליטית. לטענתו קיים קונפליקט פנימי בין דחף החיים, ששואף להישרדות, שימור וצמיחה לבין דחף המוות, שמחפש התרה, פירוק וחזרה לדומם. החיים מוסברים מתוך האינטראקציה בין שני הדחפים, איזון הדחפים אל מול המציאות הפנימית והחיצונית. קליין מפתחת המשגות אלו, ומנסחת את `דחף החיים` ו`דחף המוות` כדחפים מולדים, ובכלל זאת חרדת המוות וחרדת הרדיפה שעולות כתוצאה מפעילות דחף המוות המופנה פנימה ומושלך החוצה. לא ניתן לצפות בדחף המוות, אלא להתרשם מנגזרותיו, למשל, בחרדה מהתפרקות (annihilation) ודיסאינטגרציה, הרסנות, עוינות, צרות עין, סדיזם, תוקפנות וכו`. דחף המוות נמצא בקונפליקט עם דחף החיים.

מטרה: אטען כי לא רק במהלך החיים, אלא גם ובוודאי בזקנה, כאפשרות להיפגש ולקבל את המוות הבלתי נמנע, נדרשת אינטגרציה בין דחף החיים ודחף המוות. אציג את המרחב הטיפולי כמרחב לעיבוד (working through) המתח בין היצירתיות והצמיחה שמגולמת בדחף החיים, לעומת ההרסנות, השקיעה והניוון שבדחף המוות, כל זאת אל מול מפגש בלתי נמנע עם מוות שמזמן עיקרון המציאות, בשל מחלה סופנית או תשישות הגוף לעת זקנה, כחלק ממעגל החיים.

שיטה: אציג פסיכותרפיה שנערכה בדיור מוגן, עם אישה, כבת 80, ששקעה בדיכאון. לאורך 9 חודשי טיפול, נערך תהליך של מפגש עם חרדת המוות, עיבוד ואבל על אבדנים קודמים, הפרייה והריון של היכולת להיפרד מהחיים, ומפגש עם המוות, באופן חי ויצירתי.

ממצאים: העיבוד והאינטגרציה בין דחף החיים ודחף המוות, והכפפת דחף המוות לדחף החיים גם ברגעי הנשימה האחרונים, היא שאפשרה את המפגש החי והשלם עם המוות.

מסקנות: באמצעות מקרה קליני, אדגים את האפשרות והמרחב בפסיכותרפיה דינאמית-אנליטית (ובהמשגה קלייניאנית), לעבד תהליכים משמעותיים בגיל הזקנה, המאפשרים מפגש עם המוות.