“Coerce Him until He Says, ‘I Want to Do So’”: (Mishnah Arakhin 5:6) The First and Last Mishnah

המשפט "כופין אותו עד שיאמר רוצה אני" מופיע במשנת ערכין ה, ו, ומקבילה בספרא ויקרא, ביחס לשני מקרים: אדם החייב להביא קרבן עולה ואדם שחייב על פי דין לגרש את אשתו ומסרב לכך. מספר מחקרים עסקו בהלכה זו וביחס שבינה לבין הדין הכללי של כפייה במצוות בהלכה של חז"ל, מתוך מבט פילוסופי-משפטי. אולם עדיין אין בנמצא מחקר ביקורתי משמעותי באשר לתולדותיו של כלל זה ושל הקביעה הכללית המופיעה בברייתא בבבלי כתובות פו ע"א באשר ליכולת הכפייה על המצוות. עיון מעמיק יותר במשנת ערכין ה, ו חושף שני רבדים במשנה, כאשר מסתבר שההלכה "כופין אותו עד שיאמר רוצה אני" היא משנית ומאוחרת יותר והיא נולדה כניסיון לפשר בין שתי מקורות סותרים. עוד מתברר שהכפייה עליה מדובר במשנה זו ביחס לחובות למקדש, נובעת מחוב ממוני למקדש ואין לראות במשנה זו מקור כללי המלמד על כפייה במצוות. למעשה, כפי שאטען, למעט מקור יוצא דופן במשנת שקלים א, ב, התפיסה התנאית הרווחת לא סברה שיש לכפות על קיום מצוות.