בתיאורי מראות האל במקרא ובמזרח הקדום וכן בייצוג הפיזי והאיקונוגרפי מהמזרח הקדום ישנה תופעה שטרם עמדו עליה כראוי. רגלי האלים במקורות הללו לרוב ניצבות על כנים, חיות או אפילו מרחפות באוויר לעומת בני האדם והחיות, יצורי העולם הזה, שעומדים על הקרקע. התופעה הזו מייצגת תפיסה תאולוגית אותה אפרוש שמעניקה מימד חדש להתייחס לייצוגי האלים במקורות הללו.