הביוגרפיה מוציאה מתוך השטף של אירועים ותהליכים דמות אחת, ומתמקדת בה ובתולדותיה (שפירא, 1993). ביוגרפיות ספרותיות הן יצירות היברידות המשלבות בין סיפור היסטורי לבין גישתו של הביוגרף ועושות זאת באמצעות אמנות התווית הנרטיב; בין נאמנות לעובדות היסטוריות, לבין שרטוטו של נרטיב חיים סדור שתחילתו בילדות וסופו במותה של הדמות. ביוגרפיות ישראליות לילדים רואות אור מסוף שנות ה-60 של המאה ה-20, והן עוסקות, על פי רוב, באישים שסיפורם מקדם את האתוס הציוני וכן באישים שתרומתם רוחנית - בעיקר למדע ולאמנות. התופעה של כתיבת ביוגרפיות-מקור לילדים אודות נשים פורצות דרך הינה חדשה, בשל הדומיננטיות של כתיבה ביוגרפית אודות גברים ששלטה בכיפה עד 2010. מכאן, שבהרצאה זו אתעכב על מגמה זו ועל מאפייניה. בין אם מדובר בביוגרפיות אודות פוליטיקאיות ואמניות ובין אם מדובר בביוגרפיות אודות נשים מקראיות, נוכל להבחין במגמות של מילוי פערים, ד-קונסטרוקציה והתאמה לקהל היעד הצעיר - ברמות שונות, וכן אי מוגדרות מובנית שמטרתה למסך תמות מורכבות. בד בבד, מעבר לרובד המילולי, ביוגרפיות אלו הינן מאוירות, והאיורים מעבירים גם כן שדרים אודות הדמות והחברה שבה היא פועלת. התוצר שמתקבל הינו הנשייה של סוגה גברית, והפיכת הדמות לגיבורה בשני מובנים - של דמות מרכזית ושל דמות שמתאפיינת בהתנהגות הרואית. מטבע הדברים, גם ההגדרה של "הרואיות" כפי שהיא משתמעת מיצירות אלו, לאו דווקא נאמנה לראייה המסורתית של המושג "גבורה".