אחת התופעות המעניינות בהגות היהודית בימי הביניים היא השיח חוצה הדורות וחוצה היבשות בין פרשני ימי הביניים. בין הפרשנים התנהלה מערכת יחסים מרתקת שהתבססה על כבוד רב לצד מחלוקות עמוקות. רמב"ן שפעל במאה ה-13 בספרד וכתב פירוש לתורה, התייחס בפירושו לפירוש מוקדם יותר - לפירושו של רש"י שנכתב במאה ה-11 בצרפת. רמב"ן ביטא את הכבוד הרב שרחש לרש"י בכך שבחר להציג את דברי רש"י לפני דבריו שלו. יחד עם זאת, במקרים רבים הוא ביקר את פרשנותו של רש"י בנושאים מגוונים, החל מפרשנות הפשט, דרך נושאים הלכתיים ועד למחלוקות תיאולוגיות. אך בכך לא תם המשא ומתן וההתגוששות הבין דורית. אחד הפרשנים החשובים של ימי הביניים, שזכה לפחות התייחסות מחקרית - רבי אליהו מזרחי, חי ופעל בתורגמא (טורקיה) במאות 15-16, ועסק בפרשנות-על, כלומר כתב את פירושו על פירושי רש"י לתורה. הוא הציב לו כמטרה להגן על רש"י מפני השגותיו של רמב"ן, כלשונו: "ואני בהיותי טרוד בעיוני הגדול אשר אני מתעסק בכל יום על דברי המאור הגדול והמופלג... ובפרט בהתרת הספקות הנופלות מן האחרונים המעיינים בדבריו, הקמים עליו, ובפרט מהארי הגדול והנורא הרמב"ן". נמצא שהפרשן הרומנייטי הגן על הפרשן הצרפתי מפני טענותיו של הפרשן הספרדי.
ההרצאה תדון בשאלה האם אכן רא"ם ראה בהגנה על רש"י תפקיד מרכזי בפרשנותו, והאומנם יש להעניק לו את זכות הראשונים להגנה עקבית ושיטתית על רש"י מפני טענות רמב"ן, וזאת בהשוואה לפרשני רש"י שקדמו לו. כמו כן יוצגו ממצאים המוכיחים כי רא"ם השקיע את מיטב כישרונותיו בהגנתו על רש"י. הוא בחר לפחות בעשר דרכי הגנה ייחודיות ומגוונות. הדרכים השונות מורות על היכולת האנליטית המיוחדת של רא"ם, על יכולת הפלפול והתחכום הפרשני, על הבקיאות יוצאת הדופן בתלמוד ובמדרש. תיבחן גם השאלה מה היו מניעיו של רא"ם בהגנתו על רש"י, האם המניע היה רק מניע פרשני מתודי טהור, ואולי במבט רחב יותר היה כאן מניע תרבותי היסטורי, ואולי אף מניע השקפתי אפולוגטי. החשיפה למלאכת ההגנה של רא"ם פותחת צוהר להבנת היחסים האידאולוגיים, התרבותיים והפילוסופיים בין פרשן לפרשן, בין תרבות לתרבות, בין הקהילות היהודיות בספרד, בצרפת ובטורקיה בימי הביניים.