פרידה מדיירים שנפטרו בבית יוליאנה.
עריכת טקס זכרון למשפחה ,הדיירים והצוות וכתיבת מילות פרידה.
מטרת הרצאה: תאור התועלת של טכסי זכרון, והענקת דף זכרון למשפחה .
ברצונינו להנכיח למשפחה את יחודיות הדייר הנפטר בעיני הצוות והדיירים וסגירת
מעגל מנחמת עבור הצוות והדיירים
רקע: לפי ניסיון מקצועי בארץ, יש קושי רב לדבר עם הדיירים האחרים או אנשי הצוות על
פטירת דייר/דיירת בבית אבות. הספרות על התמודדות עם חולים הנוטים למות בבתי אבות בארץ היא דלה מאוד ,
ועוד פחות מכך ספרות בנושא "התמודדות עם פטירות דיירים בבתי אבות" .
התעלמות מנושא המוות הנוכח כל כך מגבירה את החרדות ואת העומס הרגשי על הדיירים ומגבירה את השחיקה בקרב הצוות.
קיום טקס מובנה וכתיבת מילות פרידה נותן לגיטימציה לשיח, לקושי עם הפרידה, וכן מנחם את הדיירים.
הפרויקט - השיטה: לפני מספר שנים כמנהלת השרות הסוציאלי בבית יוליאנה החלטתי ,שבמסגרת התכנסות שבועית של "קהילה צומחת" שם אנחנו משוחחים על נושאים שונים אנסה לקיים טקס זכרון לדייר שהלך לעולמו.
לטקס הוזמנו בנוסף לדיירים גם בני המשפחה אשר מספרים על הפן האישי, משפחתי של הדייר/ת, הפחות נגלה )איזה אמא, או בת זוג,או סבתא היא/הוא היו וגם הוזמנו אנשי צוות.
מסקנות: בתחילה הדיירים נרתעו מעצם קיומו של הטקס, אמרו שזה מדכא, קשה ומדגיש את היותם בישורת החיים האחרונה, שם מראה בפניהם. אך לאחר שנים של התמדה, היום מגיעים לטקס אף דיירים שבדרך כלל אינם משתתפים ב"קהילה צומחת" מתוך כבוד לנפטר ולטקס הזכרון .
הדיירים מכבדים, אומרים דברים לזכרו והדבר מנחם אותם שהם יודעים שטקס כזה יערך גם עבורם בבוא העת. בני המשפחה לעיתים קרובות מצלמים בוידאו את הטקס כמזכרת .