הקשר בין תחושת קהילה למצוקה פסיכולוגית בקרב זקנים: התפקיד המתווך של בדידות, אופטימיות ומשמעות בחיים

מטרה: מצוקה נפשית מהווה גורם לחץ משמעותי הפוגע ברווחתם הנפשית ובאיכות חייהם של הזקנים. התפיסה של הזדקנות במקום (aging in place) , שמה דגש על הישארות הזקנים בקהילתם במטרה לחזק את תחושת הקהילתיות בקרבם, לשפר את תחושת השייכות שלהם, להפחית את רמת הבדידות ובהתאם להפחית את מצוקתם הפסיכולוגית. בכדי לבחון את האופן שבו תורמת תחושת הקהילתיות להסבר המצוקה נפשית בקרב הזקנים, המחקר הנוכחי מציע לבחון את תרומתם המתווכת של גורמים פסיכולוגיים נבחרים (בדידות, אופטימיות ומשמעות בחיים) בזיקה בין משתנים אלו.

שיטות: לצורך המחקר הנוכחי נדגמו 740 זקנים בגיל 65 ומעלה עצמאים החיים בקהילה, 59.3% נשים ו- 40.7% גברים; הגיל הממוצע היה 71.96 (SD=5.81,). ניתוח הנתונים התבסס על מודל משוואות מבניות (SEM) עם AMOS 25.0 .

ממצאים: ממצאי המחקר מראים שתחושת קהילתיות קשורה באופן חיובי לאופטימיות ובאופן שלילי לבדידות. ישנו קשר חיובי בין אופטימיות לבין משמעות בחיים וישנו קשר שלילי בין בדידות לבין משמעות בחיים. לבסוף, רמות גבהות יותר של משמעות בחיים קשורות למצוקה נפשית נמוכה יותר.

מסקנות: מהממצאים עולה החשיבות של הגורמים המתווכים להסבר הקשר בין תחושת קהילתיות למצוקה נפשית בקרב הזקנים. לממצאים יש השלכות פרקטיות חשובות מבחינת מדיניות ממשלתית כלפי אוכלוסייה זו. ממצאים אלו, הם רלוונטיים מאוד ויכולים לסייע בידי מקבלי ההחלטות ליזום ולתמוך מבחינה תקציבית בפעילות שמקדמת את תחושת הקהילתיות באופן אקטיבי בקרב הזקנים, פעילויות שמציבות את זקנים כיזמים ומחוללי שינוי בקהילה.