חרדת מוות ובדידות בקרב זקנים: תפקידה של המסוגלות ההורית

מטרה: חרדת מוות ובדידות הינן תופעות מוכרות ושכיחות בגיל זקנה. מחקרים מראים את הקשר בין תופעות אלו לבין רווחה נפשית ירודה בקרב האוכלוסייה הזקנה ובמקביל מצביעים על חשיבותם של קשרים בין-אישיים משפחתיים חיוביים, להגברת הרווחה הנפשית של אוכלוסייה זו. עד כה התייחסו מחקרים בעיקר לתפקיד הסבאות בהקשר של יחסים משפחתיים בגיל זקנה ואילו תחום ההורות כמעט ולא נחקר. לכן, המחקר הנוכחי שם לו למטרה לבדוק את תפקיד המיתון של מסוגלות הורית בגיל זקנה בקשר שבין חרדת מוות ובדידות.

שיטה: ממצאי המחקר מתבססים על מדגם נוחות שגויס באמצעות רשתות חברתיות. המדגם כלל 362 גברים ונשים מעל גיל 65 אשר מילאו שאלוני דיווח עצמי ובהם נתונים דמוגרפיים, מידע על חרדת מוות, בדידות ומסוגלות הורית. לצורך בדיקת השערות המחקר נערך ניתוח מיתון באמצעות מאקרו פרוסס (PROCESS 3.4 macro for SPSS).

ממצאים: ניתוח הנתונים הראה כי אכן קיים קשר חיובי מובהק בין חרדת מוות ובדידות בקרב בני 65 ומעלה, אשר ממותן באמצעות מסוגלות הורית, כך שנמצא קשר מובהק ביניהם בהינתן רמות נמוכות של מסוגלות הורית בלבד.

מסקנות: ממצאי המחקר מדגישים את החשיבות של קשרים בינאישיים קרובים בגיל זקנה ומעידים על החשיבות של תחושת המסוגלות ההורית באופן ייחודי, בגיל זה. על פי הממצאים ניתן לראות כי מסוגלות הורית גבוהה עשויה להפחית את תחושת הבדידות בקרב זקנים ואף לקטוע את הקשר שבין חרדת מוות, הרווחת בגיל זה, ותחושת הבדידות. לממצאי המחקר השלכות ברמה המעשית עבור אנשי מקצוע העובדים עם האוכלוסייה הזקנה ויכולים להשתמש במשאב של מסוגלות הורית כדי לשפר את הרווחה הנפשית של אנשים זקנים.